מחשבות של בינתיים

הוא התקשר לאשר שעה. אישרתי.

שטפתי את עצמי במים ריחניים עם סבון.

השעה היתה 19.

הוא כבר היה אחרי כל המדרגות, סוחב איתו את כל האביזרים.

חסון, שרירי ולא חתיך.

נכנסנו לחדר. הוא התארגן על עצמו, אני התפשטתי.

שותפה שלי הכניסה כיבוד, בהתה בו ויצאה להניח לנו.

מידי פעם צעקתי, אז היא רק בדקה שעודני נהנית.

אחרי שעה הוא יצא. אץ לשטוף ידיים.

ואני אחריו מסדרת חולצה ללא חזיה, מארגנת שיער פרוע.

האורחים שהיו שם אותה שעה, פרצו בהלם או צחוק טוטאלי.

זו היתה שעה של הנאת חושים נפלאה.

הזוֹן שלי. כך הוא נקרא.

כמה שאני רוצה להיות קרובה לאבא, ככה אני רוצה לשבור את הכלים.