מחשבות של בינתיים

מאובחן.

אמרתי לו  "Run, מותק, run " 

תברח, תברח. כל עוד אתה יכול. קח את עצמך עכשיו, עוד לא לפני שתשקע בזה.

עוד לפני שיהיה מאוחר. זה חרא וכדאי לך לברוח מזה.

מסכן. נשאר. עם כל החרא, למרות החרא ויש יאמרו בגלל החרא. הוא בטח יצטער על זה. הסרתי אחריות.

אתה יודע שזה קיים בך, אתה רק לא יודע לתת לזה מילים.

אתה מרגיש את זה, מריח את זה מקילומטרים, מרגיש שזה מגיע או מפנים שאתה כבר בתוך.

השבוע איבחנו את זה. ונתנו לזה סוף.

בחדר קטן, את נשכבת. עם צינור בתחת, את רואה את כל החרא יוצא.

עכשיו את מבינה כמה חרא את אבל את לא מבינה איך יכולת לסבול את זה.

את מסיימת לחרבן במשך שעה שלמה. והיא אומרת לך שזה עמוק אצלך. שאת כולך שוקעת בזה.

את כולך חרא ואת חייבת להתנקות מזה.

והיא כותבת לי במכתב תגובה.

"אל תחפשי לרכך", היא רומזת לי. "זה לא יעזור. את חרא. ואין לך דרך לחזור".

"את מתחפשת לזונה", היא תאבחן אותי. "מתחפשת, את לא באמת כזאת". 

הלוואי ויכולתי לענות לה ולאמר לה את האמת שהיא לא יודעת. אני זונה, יקירתי. ברישמי. לכל הדעות.

והיא תמשיך לאבחן אותי עוד 10 דפים לפחות.

את מלאה בחרא, כולם כבר רואים, סובלים ממך, טעונים ממך וזה כבר חולני. אבל לפחות אל תצברי את זה. תרוקני.    

ספר שהוציא את החרא בעצמו-  "אלוהים לא מרשה" - עדיין לא קראתי אותו.

יוצא שאת לא רוצה. וכשאת רוצה זה לא יוצא -ככה זה בחרא.

מרוב חרא, התקשרתי לחנה ופתחתי: "שלום חרא.. אה, חנה.."

התאפקתי שלא לצחוק. מאז כל מי ששואל לשלומי, אני עונה: "ב"ה חנה, אה.. חרא.." 

את מעדיפה להיות זורמת, פתוחה, לתת את עצמך, לתת מעצמך ואז מתברר שאת בעצם עונה על כל קריטריון של זונה. להנמיך אחרים את לא רוצה, אבל הציניות שלך, שהבאת לעולם, שהבאת לשכורה, מנמיכה אותך, מנמיכה את כולם. ופוגעת, חזק. בכולם. לפעמים, את רק רוצה להאיר להם בא', שיבינו, שיקחו בחשבון, שישימו קצת לב וכשהם מאירים לך, את בורחת מהם. כשאת מרגישה עצבים לידך, את פוחדת, זה מזכיר לך הרבה דברים. ואת לא תאמיני לזה, אבל ככה הם אומרים, שאת מפחידה אותם עם כל העצבים. את לא חברה של חוסר איזון, אבל בסוף מתברר שאת הכי חסרה מכולם. את שונאת מחבלים מתאבדים ומתברר שאף אחד לא טרוריסט ברמה שלך בעולם.  עדיף שלא יאמרו לך ביקורת אבל את נותנת לכולם. ואת לא תתייחסי לסביבה שלך, אבל תחפשי לקבל בכל צורה. גם היא תדרוש ממך להוציא קצת - חרא.

כל החרא. אה?!