מחשבות של בינתיים

הכי הייתי רוצה לאחוז במוות. שכשסוף סוף  אני אמות מפה, אני אשלוט בזה.

שאחליט מתי זה יקרה ואיך. ואם אפשר גם מי יבוא להלוויה ומי יאמר עלי הספד. ומה.

הייתי רוצה לסיים את הכל. את הפיצוץ המתוכנן, את פריצת הדרך בעולם. להיות דתייה ולא חובבת דת. אבל להיצמד לעולם המורכב, המתפתח ולחיות בו בווליום מאוזן.

אחרי שאסיים את כל עיסוקיי, שכמובן יכללו סקס עם אבא, לא זה שעשה אותי עם אמא, אלא זה ששירטט את הבריסטול שלי וגזר אותו עם המלאכים על הענן. וכמובן, סקס איכותי עם בעלי, שיכלול את כל המסלולים הידועים, הרים, עליות, ירידות ולשינה ה-אוהל במורד החולות. וכל השבילים האלו ישאירו בהם גם כמה זאטוטים שיכרכרו סביבי ויעריצו את מה שאחרים כבר לא הצליחו להעריץ אצלי.

אני אכתוב כבר ספר ואקדיש אותו למתבונן ולשניץ, שמתעקשים שזה יקרה מתישהו והם ירוצו לקרוא.

ואני אהיה מרצה ועוד כמה דברים שדפקתי ברזומה שלי שאני רוצה.

ואחרי כל אלה, כשאשב על כסא הנדנדה בקרוואן שאגור בו באיזו גבעה. אתבונן על החלון, אהנהן לו לאבא ואגיד לעצמי שזהו, הכל כבר קרה וכל מה שנשאר לי זה למות כמו מלכה. אני אפתח את המגירה שבשידה החומה, אוציא משם את מה שלקחתי מרופא המשפחה. אקום בעזרת המקל החשמלי, ואגש לעבר המיטה הזוגית שכבר רק שלי (בסוף הוא מת לפניי, כמו שביקשתי) אגיד את פרק צ"א בתהילים. "יושב בסתר עליון.." והכוס כבר תהיה מונחת שם, כמו יודעת לאן היא הולכת לזרום ואת מה היא תספיג בתוכה. ואני אבלע את הכדור בנחת. אגיד "שמע ישראל" בצרחה ואישן לי שינה עמוקה. אני אחלום על בתולות, על מלאך המוות ומיטה.

במגירה השנייה בשידה, הם ימצאו, אחרי שבוע שלא עניתי להם, את המכתב שלי, בו אני נפרדת מהם. אני אודה לכל אחד באופן אישי ואצרף צוואה קטנה לכל הרכוש שלי. אני אשאיר סכום נכבד לכל צאצא. וגם לאמא ואבא שלי שעוד יחיו, החזרים על תקופה ארוכה. ואבקש שאת מה שנשאר יעבירו לארגון רציני, או עמותה נכונה. והם יבכו, ואני לא רוצה. אני רוצה שהם יחייכו שחייתי כמו שהייתי רוצה. שאני לא מצטערת על שום שנייה. ושישירו לי את השיר שאני הכי רוצה- "בידך אפקיד רוחי, פדיתה אותי, ה',  אל אמת."

ואני אשב שם איתם והם לא ירגישו בי, בעוד הם מזמינים 101 לאסוף אותי. אני לא ארגיש דבר כשהם ירימו אותי לתוך הרכב האדום-לבן.

ואת כל מה שיעשו לי בחדר הטהרה, אני אתבאס שבעלי לא עשה לי במיטה. הם יקפיאו אותי עד למחרת, כי כל מיני אח"מים יבואו, כי אני אהיה ידועה בציבור, אולי כי הייתי בכלא, כי כ"כ רציתי לגור עם בני (סלע, י.ב) באותו מתחם. או כי עשיתי מספיק דברים חשובים שגם ראש הממשלה, בן ארצי , ירגיש צורך בנוכחות המלנכולית שלו שם.

ואני רשמתי בצוואה את מי אני רוצה ואת מי לא בהלוויה. וכמו ח.נ. ביאליק בהלווייתו, תהיה הזמנה מורשית לכל אורח שהזמנתי ללוות אותי בדרך הזו.

את הנשים שבחיי, שכמה שהיו הן חלק משמעותי. בטח עם אחת מהן היה לי איזה משהו זמני. אני אבקש שלא תבואנה, כי איני רוצה שם את המין הנשי. שאם בחיים לא הרגשתי זונה, לפחות כשמוליכים אותי בדרכי האחרונה. ואם סוף סוף מותר קצת ייחוד, אז שיהיה כשאין לי שליטה. ובכלל פעם אחת מותר לשמור על ההלכה. בכ"ז, בחורה שכמוני, דתיה.

ואני אחליט מי יסחב אותי, שיוליכו אותי אנשים שהיו רחוקים ממני ואין להם זיכרונות שלי. ואני אכתוב להם מה לאמר לי בהספד, ומי הם האופציות לקרוא למקרה שמישהו מהם כבר מת. כדי שאף אחד לא ידבר עליי טובות ורעות, שלא יזכרו ולא יזכירו, בעיקר שיסתמו. שלא ימציאו עלי דברים הזויים- כאלה שהייתי רוצה להיות וכאלה שלא היו. ושמי שלא היה משמעותי לי, יחליט פתאום שהוא החבר הכי טוב שלי ויגיד את כל מה שלא רציתי ולא הייתי - מולי. רק שאין לי דרך לענות.

ואני אשב בשבעה עם כולם, הם יאכלו עוגיות, ינרגלו נרגילה והיא תעשן כמו קיטור, את המלבורו המעושן ואני אנסה לאכול ואזכר שזה גשמי ואני רוחנית עכשיו, אז זה לא בליגה שלי. ובשבעה, יהיה אוהל נשים נפרד מהגברים, שלא יעשו חגיגה בלעדיי ועוד על חשבוני. ואני מידי פעם אשב עם הגברים שרק ידברו על הבורסה, המניות ושאר כתבות בעיתונים.

והנשים, כשאשב עימן, אראה את האלבום עם הגבה היחידה שהייתה לי שהייתי עוד קטנה ואשמע את הפוסטמה אומרת, שהיא חברה שלי מאז אותו יום של קריעת ים סוף שהפרדתי את הגבה האחת ועשיתי ממנה זוג.

אם הייתי יכולה, הייתי מתקשרת לפני כן, לכל מי שהייתי רוצה שידע ומעדכנת אותו על המאורע הקרוב ובא.

אבל האמת שאסתפק לי ב"מוות נשיקה". אם אפשר שזה יהיה חתיך, אחרי שנות סבל עם בעלי המיושן. אני אהיה מאושרת ואסתום את הפה ומאז רק אשן.

ואז שניץ, את יודעת מה יקרה? אני אחייך סוף סוף ויהיה לי טוב כזה. אני אהיה מאושרת כמו שאיחלת לי ורצית ואז תדעי שטוב לי בדיוק כמו שקיווית.

אחרי כל כך הרבה שנים שזה היה נראה כמו אבוד כזה, זה סוף סוף יקרה. אני אהיה מאושרת בחזרה. ואת תדעי שהיית שם כדי לראות אותי שמחה.