לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

מחשבות של בינתיים


בין לבין. לפני ואחרי. לא תמיד מה שאני חושבת, זה מי שאני או מה שאני רוצה. אולי כי אני דתיה ואולי כי זו סתם מחשבה.

Avatarכינוי:  יַלִי

בת: 41

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2007    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2007

סטיות (קטנות?)


 

 

הכי הייתי רוצה לשכב עם אלוהים.

 

אני אקנה מצעים חתיכים. ואלך לאינטימה לקנות את הלבנים הכי יפים.

 

הוא יתקרב אלי לאט לאט, אני אשב על האסלה, אנסה לחרבן את עצמי לדעת.

והוא יפשיט אותי לאט לאט, יקלף כל תחרה ששמתי על עצמי.

הוא ירים אותי בעדינות, תוך כדי שהוא מנשק אותי.

והוא ישכיב אותי על המיטה ובאיטיות יוריד את מה שנשאר.

 

זה בטח יהיה הסקס הכי טוב שיהיה לי אי פעם.

כי טאטע הוא הגבר  הכי טוב, הכי מפנק. ובטח גם חרמן לא קטן.

 

אני אקנה לנו 2 לילות במלון יוקרתי (קינג דיויד, מלכת שבא.. משהו איכותי)

אשכב עם כל סוגי הגברים דרכו,

חרמנים, רגישים, עדינים, דתיים, חד מיניים, דוּ, קטינים, דוגמנים. כל הסוגים. והמון המון פעמים.

ועם כל סוגי הבחורות. בעיקר אלה שפינטזתי עליהן בכל מיני סיבות.

 

אנלא אתבייש ממנו. כי בעצם טאטע יודע עלי הכל.

זה בעצם קצת כמו לשכב עם עצמי, או שבעצם טאטע שוכב עם עצמו.

 

הוא ינשק אותי במצח, בפה, יתפנק על כל ס"מ בגוף. יגיע למקומות הנכונים.

יבצע את זממו, זממי. ואחר כך, יבוא תורי. אני אעשה מה שיגיד לי שיעשה לו טוב.

העיקר שיתפנק איתי, שיהנה איתי, שיהיה לו טוב. 

 

ובטח אחרי שנגמור. הוא בטח יתן לי לגמור ראשונה. הוא יחבק אותי, ישחק לי בשיער.

ויגיד לעצמו, שהצליח לו הפעם, היתה לו יציאה טובה.

ונשב ביחד, אחרי הסקס. ובטח לא נראה טלוויזיה. כי טאטע קצת דוס.

או שאולי כן נראה, בכל זאת, הוא המציא את הטלוויזיה, משמע זה היה לו קצת בראש.

ואנלא אדליק סיגריה של אחרי, כי אנלא רוצה לעשות לטאטע דלקת ריאות.

אבל בטח הוא ירשה לי לחרבן סוף סוף בכמויות.

והוא יסתכל לי בעיניים במבט ממיס, ויבקש ללמוד איתי חברותא.

ואח"כ נרקוד צמוד צמוד עד ש"הבוקר יאיר.."

ואז אלך למקלחת. הוא יבוא להיות איתי.

וזה יהיה אלוהי. בטוח.

 


 

שוב נפגשנו. המעלית נסגרה. רק שנינו היינו בה.

כל מה שרציתי, היה לתפוס אותו, לפתוח לו את הרוכסן.

ולהתעסק בחמוד שלו. להדביק לו צרפתית. ולהכנס מתחת החולצה שלו.

במקום זה רק חייכתי. חיוך נמס. בהיתי בו בערגה (איזו מילה, אוח. הבאתי אותה בגבוהה..)

אמרתי שהתגעגעתי ושבת שלום.

 


 

פחדתי שיאשימו אותי, באונס או בהטרדה.

 


 

תמיד אומרים שבחורים חרמנים. קבלו תיקון, אני מפשיטה כל חסון שבא לי עליו בדמיון.

 


 

יש לי גם נטיה לבדוק אם הגבר שמולי חובב קמפינג. אם הקים איזה אוהל איכותי.

 


 

חשוב שיאהב גם טיולים, ברור. חוצה ישראל. חוצה גבולות. חובב עליות וירידות.

  


 

ספר מומלץ עד כדי כאב: "המלצרית מחוף הים" רק קחו לכם אביזר נלווה ליישום הנקרא.

 


 

הזרבוב התקשר אלי שיכור ואמר שהוא חייב בחורה, שהוא חייב לזיין.

רציתי לאמר לו- זה בסדר, אני כ"כ רוצה להזדיין. אבל רק אמרתי לו - "אני מקווה שתמצא."

 


 

לכל אחד מאיתנו יש מחשבות זדון. סטיות. מחשבות על רצח. זנות, אונס וגניבות.

אני רציתי לעשות את כל אלה. אבל כרגע אני מוכנה רק לאנוס. (חסון, רק חסון, בלי כוכביות קטנות..)

 


 

פתאום אני רוצה לענות לכל ההצעות המגונות. רק ללילה, או לשלישיה. או לחברה שלי שרצתה אותי נורא.

 


 

מי אמר ששריטה זה באופנה?

 


 

 

 

נכתב על ידי יַלִי , 24/5/2007 11:43  
164 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   4 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של יַלִי ב-19/10/2007 16:05
 



הסתכלות פנימית.


 

אני יודעת שאנלא בסדר. שאנלא פה בתקופה האחרונה.

שאנלא נמצאת בשבילך יותר מידי, שאני מכונסת בעצמי, שאני מוזרה.

אני יודעת שזה הכי לא פ'ר שאת מגיעה פעם בשבוע ואני חוזרת מהיום שלי, נכנסת למיטה.

לא מבדרת, לא מציעה שנצא, לא מציעה להקשיב לך.

לא מתרגשת מקניות חדשות שעשית ומתבאסת על הדייטים המוזרים שראית.

אני יודעת שאני הכי לא כאן. אבל בעצם אני כ"כ כאן.

ואני יודעת שאת שומעת אותי מדברת בטלפון, ואיתם אני כ"כ איתם.

וזה בטח נראה לך כאילו זה רק איתך, וזה רק בגללך. זה נכון, אבל לא רק.

אני צכה קצת את עצמי, אמרתי לך. אני יודעת שאת דואגת לי. אמרת.

ואמרתי לך שרק אל תיפגעי. אני אהיה בסדר, אני כבר אדאג לעצמי.

 


 

חמישי לילה. מזדה 6. גלגל"צ. סאבלימינל על הקו בשידור. מספר על ראש כריש שקנה.

אני. החלטתי ש1800-800-918 זה ה"חברים מקשיבים" שלי. אז התקשרתי.

אמרתי שאני רוצה גם. לא את סאבלימינל. ראש של כריש. כמובן.

 


  

התחילו איתי  5 חסונים. טייס חתיך חילוני, אמריקאי שרירי חרמני, ילד חפלה גרוש (+ 4) ולא כ"כ דתי, מורה לתקשורת ריבועי ואחרון חביב סופר צעיר (ולא כ"כ שעיר).

אבל לא בא לי.

 


 

עשיתי כבר הכל בחיים. למדתי כל דבר שרציתי, ראיתי את כל העולם במובנים של עצמי.

אין דבר שמנעתי מעצמי. אין חלום שלא הגשמתי, אין דבר שלא העזתי.

הגעתי עד הקצה של עצמי.

 


 

טוב לי. באמת טוב לי. גם חזרתי להרגיש חיות מהי. אני חיה. שזה גם שונה.

כבר לא מתה במובנים ההם של ההווה.

 


 

עדיין אני בינונית לעצמי. לא יוצלחה. לא טובה מספיק, יש לי עוד מה להוציא מעצמי.

אני מאלה שיש להם, אבל עוד לא מימשו את הפוטנציאל שלהם..

 


 

כל מי שעובר לידי טוען שאני שרוטה. כל מי שמכיר אותי טוען שצלקת זו לא מילה.

חשבתי על זה שכנראה באמת יש לי הפרעה. אז אני רוצה לעשות הסתכלות. זה נורא?

 


 

 

נכתב על ידי יַלִי , 18/5/2007 01:55  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של yali* ב-28/5/2007 19:00
 





23,952
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , דת
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ליַלִי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על יַלִי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)