"שיט", סיננתי לעצמי בצאת החג.
"אם ככה תראה השנה, היא דווקא תהיה.. טובה"
חג.
שלושה ימי איכות.
מחשבה. חשיבה. הרבה שינה.
כמה תקיעות (ועוד אחת מהסוג היותר ריחני)
סימנים. הרבה. הפעם לא על הגוף. רק על הנפש.
והמון בכי. זורם. מנקֵה.
(לפעמים לבכות זה כ"כ קשה. החג הזה בכיתי ובכיתי)
חיובי הפעם, כדאי לקרוא.
(טוב, (ע"ר), אל תסחפו)
זה מתחיל.
את יודעת, את דווקא נראית טוב על ההתחלה.
מתחילה לתפוס צורה, שרמוטה יקרה.
קצת צבע נכנס לך. השמנת קצת. (התמלאת, יא דַבָּה, בקיצר..)
היה רע לראות אותך, או אפילו לחשוב עלייך. זוועה.
תהיתי לעצמי איך תראי. מה תהי.
אז הצלחת לעשות רושם, אף על פי ולמרות.
ציפיתי ממך לשלילי, לפסימיות. אולי סוף סוף לגמור.
(ולא רק במובן שלי כשאתחתן..)
שתביאי איתך מסקנות שזהו, הסרט נגמר וגם ההצגה.
שהכל זיוף, שאין מה לעשות כאן. שאסחף איתך לרע.
אבל הפתעתְ, אחות, הפתעתְ לךְ..
חיובית משהו.
את גם לא היית צריכה להסביר כלום.
איך שהגעת, זה קרה.
לא יאומן, אבל פשוט הבאת את זה איתך.
הבאת לי רצון. הוא לא היה שם לפני כן. את קולטת?
כן, רצון. על מה את מתפלאת, יא מכוערת?
טוב, רק יפַה על ההתחלה, זה עוד לא אומר עלייך הרבה.. להרגע!
בסוף עוד נגלה את האמת עלייך. חופרת.
הרי לא הכל ורוד, זוכרת?
ו..אל תסתכלי בקנקן, זה לא צנוע, טיפשה!
אז מה אם בקליפה הכל נאה איתך.. קשישה.
חכי, חכי, נפשיט אותך, נראה מה יש מתחת.
(ידעתי שאת צריכה חזיה חדשה)
הרגזת אותי עם כל הטוב הזה שהבאת והקרנת עלי.
"אורות" יש רק ברב קוק והוא מזמן לא מדבר אליי.
אף אחד לא הצליח לפנייך, את מבינה?
מה את באה פתאום ומשנה את כל המערכה?
מה, מה את מחייכת, פוסטמה קטנה?
כן, ככה קטנה. הכי קטנה את, כלום.
לא רואה אותךְ ממטר.
אז הצלחת.
גרמת לי לחשוב חיובי. אז מה?
שאני רוצה לחיות.
שאני רוצה לאהוב את ה' הכי קרוב.
שאני רוצה להתחתן מתישהו, בקרוב .
(זה בטח ישתנה.. שונאת את עצמי על זה)
שאני רוצה לעשות טוב. להמשיך לאהוב.
לדבר על מה שבוער לי. לעשות מה נכון לי.
לא לוותר, לא להתייאש. בלי להרים ידיים.
להתקדם, להתרומם, להיות, לחיות.
לא רוצה ריק, לא רוצה פורקן.
רוצה לעשות דברים מתוך ערך, ענין.
בסדר, הצליח לך. מודָה.
אבל משהו מוזר בך ככה על ההתחלה..
איך שהגעת, הלכנו לדודה לאכול.
כולם צוחקים, אני במחשבות.
כולם שמחים ואני לא עצובה, אני שם, לא רחוקה.
הרבה זמן לא היתה לי כזאת הרגשה.
ישבנו לשולחן, רק חג היה שם איתך,
התחילו מסמנים את החג ואותך.
"שיתמו.. שיכרתו.. שיסתלקו..
אויבנו, שונאינו וכל מבקשי רעתנו.."
תהיתי על אלה. איפה הם. ועל מה ולמה להם עליי..
ואם הם כבר שם, שילכו באמת, הלוואי.
הקפה, רחוק מכאן, הכי רחוק, עליי.
שנאמר במחוזותנו:
"סורו סורו, צאו משם. טמא אל תגעו. צאו.."
"שירבו זכיותנו.. שנהיה מלאים מצוות.."
תמיד רציתי זכויות, אבל עכשיו רציתי יותר.
ידעתי שאין בי. התרוקנתי.
ומצוות, מי בכלל זוכר אותן לאחרונה. רחקתי.
"שתקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותנו"
וואלה. חזק.
אבל למה שתעשה את זה, אהה?
איזה זכויות יש לך לקרוא עלי?
פתאום זה אחז בי.
"שנהיה לראש ולא לזנב ותזכור לנו עקדתו של יצחק.."
באמת לא רוצה להִזְדַנֵב יותר.
לא רוצה להזדנב בכלל. לא רוצה להיות מוכתבת, נגררת, מִזְדַנֵבֵת.
אבל מה זה להיות ראש?
פעם הייתי ראש.
הייתי ראש וועדת כיתה.
הייתי ראש צוות בבנ"ע.
הייתי ראש בשירות. (ז"א: לא חשבתי מהתחת.)
גם ראש הלסטים הייתי (סוג של רֵיש לַקִיש.. הייתי מתה)
ראש הקונדסים, ראש הליצנים, ראש.
פעם היה לי ראש.
היום אין לי ראש לכל אלה..
אין לי ראש.
אבל על השולחן היה ראש.
כבש היה שם וגם דג מסתכל.
והם כולם אוכלים ונוגסים בהם.
(לרחמנות, מי פילל?!)
והעקדה של יצחק. מה הקשר עכשיו?
תמיד חייבים להזכיר אותה?
כאילו, אם ה' היה בא עכשיו ואומר לי "תַּעַקְדִי".
נראה לךְ הייתי עושה את זה?
(בעצם, תלוי את מי..)
אז למה לקבל רחמים וזכויות
על דברים שלא אנחנו עשינו..
"עבדים היינו, עבדים.."
עכשיו אנחנו עובדים על כולם, מתקמבנים.
ישראלים, "זכור לנו.." עַלֵק.. גם בתפילות אין בושה.
אז סימנים היו להם וגם ארוחה.
היה נחמד, היה מצחיק.
היו המון דברים להדחיק.
אח"כ הלכנו רק את ואני.
כולם המשיכו קדימה. אנחנו דיברנו.
שיחת "בני עקיבא" בוגרת אל תוך הלילה פרגנו.
"משמעות חיינו, לאן?",
"החיים ומה שביניהם, עד מתי"
הלכנו לאט, לא ממהרות.
לאיזה מסקנות הגענו, איכות של תובנות.
בלילה ישנתי. לא יודעת מה איתך.
ערב אח"כ שיחזרנו שוב.
העיקר שדיברנו, זה מה שחשוב.
שבת יצאה, מותירה אחריה חג. בדד.
ישבנו על נרגילה וכוס של שחור.
התמסטלנו עם משמעות, עד גרגיריו הראשונים של האור.
*ו..קיבלתי מחזור (ולא מהסוג של ר"ה. אחלה מתנה, לכבודך, חדשה)
תשס"זי כפרה,
תרגיעי.
אומנם באת בטוב.
היה נחמד איתך. רק אל תתערבי.
ראיתי יותר מידי סרטים עם "הפי אנד"
(חוץ מסיום "האלופה") בשנה האחרונה.
ציפיות זה לא אני (את זה תשאירי לכרית)
ואל תאכזבי, היו כבר מספיק לפנייך.
אם את רוצה, תתחילי לעשות.
ואת יכולה להתחיל עכשיו בלנקות.
קחי מטאטא, היעה במרפסת.
את שברי הנרגילה תאספי. וללכת.
אם את נשארת, אז בבקשה.
קחי לך שמיכה. תשני על הרצפה.
לחִיוּבִיוּת בחיי אין יותר מידי מקום מוּכַח.
אז אם כך, חיוביות ברצפה, כבודה במקומה מונח.
ורצון, כך אמרו לי, אין דבר העומד בפניו.
אך סוטה אמר והתברר כחכם (למקרה זה:)
שלפעמים יש רצון, אך מה לעשות כשרצון יש אך הדבר אינו עומד?!
לא מספיק לרצות, יש גם דרך לעשות.
אז כבר אמרתי לך, שְתקי ותתחילי לנקות.
עשית מספיק נזק, דיברת הרבה.
עכשיו זוזי, את מסתירה.
יש פרק אחרון של "האלופה".
ובבקשה ממך,
שחור אחד, רותחים קצת, סיבוב ימין, סיבוב שמאל.
סוכר חום אחד בהריון.
במקרר יש עוגת גבינה, פרגני בצד חתיכה טובה.
ולכי תכנני ת'לוז של מחר.
מילים מנחות שצריכות להיות שזורות בו:
סטלנות,
חפשנות,
סרט טוב,
ארוחת שחיתות במסעדת יוקרה,
נרגילה חדשה לכבודך, יקרה.
אֵילת.
כן, אילת. מה פותחת עיניים? (במבטא רוסי כבד)
מקנאה? בואי.
רק תכנני ותארזי.
מה לארוז?
שק"ש, מחשבות וגז.
אם אפשר ללו"ז השנתי,
להכניס את אילת במנגנון חודשי.
אז עכשיו כשאת ממלאת אחרי ההוראות,
אולי בכ"ז נוכל להיות חברות.
ברשותך, אני נגשת לבית הכבוד.
אמרו לי שתקיעה אחת מצטרפת למאה קולות.
תשס"ז חצופתי.
נכנסת כך בבום.
הרבה באמתחתך.
רק ברגיעה, יקרה וברגישות, אני מדגישה.
אז קצת חיוביות, תשס"ז יקרה.
שיהיה לנו הרבה הרבה בהצלחה!
יש גם פוסטים קצת מוזרים.. תתמודדו.
ראש השנה הזה הביא עימו מחשבות בריאות למי שלא הבין.
הגעתי למסקנות טובות, לרצונות.
נקווה רק שיבואו עם הרצונות גם מעשים.
ואולי אתחיל לראות תוצאות
(ממש שומרי משקל)
באשר למסקנות החג,
יש בי כבר רצון, שזה משהו מיוחד.
יש בי רצון לחזור לתלם, לחזור לשגרה.
אבל אני רוצה להבין ממה כל זה נבע.
תפילה לא היתה, ביה"כ הייתי בקושי (רק לתקיעה)
הרבה דברים הזדעזעו לי, רק האמונה נשארה.
שמעתי רב אומר שאמונה זה לא מצב רגשי, שמשתנה.
צריך להיות בסיס שכלי.
אני רוצה שבשגרת התלם, כשאשוב אליה.
תהיה בי את האפשרות של שינוי אוירה.
כזאת, שבירת מוסכמות פעם בתקופה.
לא מתוך ריקנות, פשוט מתוך הרגשת חובה.
רק כדי שלא יבוא לי שוב הכל בהפוכה.
אז זה להיום.
ואני רוצה לסמן את אכזבתי הרבה.
על ההתפקדות הדלה, פוסט שעבר
לשנה טובה!
אז מי שלא איחל, שייכנס עכשיו. יברך.
ואעביר את השרביט אליכם עכשיו.
שנאמר: "ימשיך כבודו"
*רק למען הסר ספק.
את הפוסט הזה אנלא סובלת, אבל הייתי חייבת לפרוק.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
יַלִי