אני לא רגילה לכתו אימה ומתח, ואני גם לא ממש קוראת או רואה כאלה, אז זה מה שיצא.
אז, כשהכול התחיל, אהבתי את החופש הגדול. הייתה זו התקופה האהובה עלי בשנה: אין שיעורים, אין סדר יום, אינך צריך ללכת לישון מוקדם ולקום בבוקר, אדרבה, הייתי קם בשתיים וחצי בצהרי-היום. כמה שונא אני אותו עכשיו. איני מבין למה קרו כל האירועים דווקא אז, ביום כה חם, עד כי השמש נראתה סובלת.
וכמה אהבתי להיות לבד. כל כך אהבתי. חייתי במשפחה בינונית, אח אחד,שתי אחיות, ושני הורים, לא גרושים, כמה שזה נדיר. הייתה לי משפחה גדולה ומאושרת. אך קשה למצוא שקט במשפחות כאלה, ושקט היה לי רק בחורשה שלי.
היום אני מצטער, שלא ביליתי איתם יותר זמן, עם משפחתי, זאת אומרת. בזמן ההוא, כשזה עוד היה אפשרי. אני עוד זוכר כל מחשבה שעברה בראשי באותו יום, ואולי כדי שאספר לכם את סיפורי, מההתחלה. עם תרצו לשמועו, התיישבו, הסירו את נעליכם, כי סיפורי אינו קצר.
כפי שהזכרתי לפני-כן, היה זה יום חם בצורה מחשידה. מה מחשיד בחום, אני שומע את קצוות החדר לוחשים. ובכן, שום דבר לא מחשיד בחום, עם יש לו מקור, סיבה ותחלת, אך באותו היום ערפל כה כבד ירד, עד כי אחדים התקשו לחצוץ בין יום לליל.
באותו יום גם ביליתי בחורשתי.כמעט כל משפחתי הייתה בבית, ולא נשאר לי אוויר לנשימה. ישבתי בחורשתי ושמעתי מוזיקה דרך אי-פוד קטן שחובר לרמקולים בצורת כדור-רגל. היה כה חשוך, עד כי התהלכתי עם פנס, וכה חם, עד כי הורדתי את חולצתי והחזקתיה בידי.
לפתע השייר התחלף, בלי שום סיבה, ולשיר, שלא הכרתי בכלל, בוודאי שלא הורדתי למכשירי. השיר ששמעתי באותה עת היה T.I. - Dead and Gone. הכרתי את שיר זה בצורה כה טובה, עד כי יכול אני לספר לכם, שכאשר התחלף השיר, השיר היה באמצע השורה העשירית שלו, במילה השניה באותה שורה, באות הראשונה במילה. השיר התחלף באופן כה פתאומי, עד כי קפצתי אחורה, שומט את הפנס ואת חולצתי. עקב כך נשמע צליל ריסוק מחריש, שהודיע לי באופן חד-משמעי שדרכתי על פנסי, ועכשיו הייתי נתון בחשכה אפלה. באמצע היום הכי חם בקיץ.
שנים לאחר מכן-כשכבר הירשתי לעצמי להיזכר, בלי כל הכאב הכרוך בעניין- חיפשתי האינטרנט את מילות השיר, אשר בקע בצורה כה מפתיעה מנגני. התברר לי, שהשיר נקרא The Boys Are Back In Town .זה היה כמו חתיכה אחרונה מתוך פזל, שסוף-סוף התחברה במקום.
נאלצתי לתשאל הרבה אנשים בכדי להשלים פזל זה. כי לאחר שנשבר פנסי, הרגשי במין צמרמורת בקרקפתי, ושמעתי אותם.
הם לחשו לי לאוזן, בקול שהיה מצמרר את נפוליון עצמו. 'חזרנו', לחשו. 'קח אותנו אליה' אמרו הקולות, שעכשיו כבר ננטעו עמוק בתוך מוחי. רגלי נשאו אותי נגד רצוני, לכיוון ביתי, ובלי שום סיבה וראיות, ידעתי שהם מחפשים את אימי.
שתי ישויות, בתוך מוחי. הרגשתי אותם: שני גברים, בשנות השלושים לחייהם-כך הם כבר שבעה שנים שלמות- משטלתים על גופי, דוחקים את תודעתי הצידה, עד סף גירוש, ועוקבים אחרי השביל לביתי, שאני בעצמי הראתיי להם.
הם נברו בעברי-משפחתי, חברי, אחי, ביתי, אבל בעיקר, אימי. הם נברו במוחי, בניסיון למצוא כל פרט עליה,מעוררים זיכרונות ישנים. הנה אני, גיל 8 לערך, מקריא לאימי שאלות מתוך ספרי תשבצים, והיא עונה בחיוך על כל אחת מהן. והנה אני, בגיל 5, שר לאימי שיר שלימדו אותנו בגן, והיא צוחקת. צוחקת ומצטרפת לשירתי.
לפתע נעצרו רגלי. הגעתי למחוז חפצם:ביתי. אימי עמדה מודאגת בכניסה לביתי, על פניה נסוך חיוך בראותי, אשר התחלף במבט מודאג למראה הבעתי. רציתי לצעוק לה שתרוץ, שתברח, כי מי המשתכנים בתוכי רצו להרע לה, אך שפתחתי את פי דברי היו שונים בתכלית."סילביה! אמרי לנו במי בחרת! בי, ג'ון, או אולי בי, לוקאס, סילביה, בחרי!" שמעתי אותם מדברים מפי. אימי נראתה חיוורת ושברירית כל-כך, עד שנראה כאילו מוחה עומד להתפוצץ.
"עזבו את בני!" היא צעקה אליהם, רועדת מפחד, עצב וחלשה "עזבו את יוני שלי!"
ברד החל ליפול. היה לי קר, אך לא יכולתי לעשות כלום. הרחוב מאחורינו היה שקט כמוחו של מת, אנשים התקבצו ליד חלונותיהם, הרי ממתי יורד ברד, בקיץ, ביום הכי חם בשנה, שבו מרוב ערפל לא תראה את נעליך.
אבי יצא לראות מה המהומה. בחלוק הבית הכחול שלו, וכפכפים. הוא תמך באימי ומלמל באוזני מילות הרגעה, מתעלם מהברד, הערפל ושערה החום שנכנס לעיניו.
"את בחרת, באורן, ככול הנראה." אמרו הקולות הבוקעים מפי, הרגשתי את עצבנותם בכל שרירי גופי. "אבל אמרת שתבחרי אחד מאיתנו, שתחכי לנו!" אמי ניסתה לפתוח את פיה, אך כל צליל לא יצא.
"אם כך, הבאת הכל על עצמך" לחשו שפתי. התכופפתי, הרמתי מצית כחול עם ציורי כלבים דלמטים עליו, שעד היום איני ודע מאין בא. פתחתי את המצית, וזרקתי אתו על ביתי שלי.
שני מאהביה של אימי, שיצאו למלחמה ולא שבו, גרמו לי לשרוף את ביתי, ורוב משפחתי.
אני ואחותי בת ה-3 נשארנו לבד.
מקווה שאהבתם.
השירים:
http://www.youtube.com/watch?v=UUR8OmZpOiE השיר הראשון, ולא, אני לא שומעת שירים כאלה בדרך כלל.
http://www.youtube.com/watch?v=xuR0DqbQGN8 השיר השני, אותו אני באמת אוהבת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
