הכתיבה משחררת

Robbie Williams - She's The One

'זה התחיל תמים, אולי זה עדיין כזה?' אני חושבת בחיוך כבוש ואירוני. זה מתחיל קטן, זה מתחיל מחיוך, ממבט, ממגע... לאט. אני נזכרת בכל מיני רגעים טפשיים שהיו לנו שתמיד היינו נזכרות בהם ומתחילות לצחוק ולדבר על כמה שאנחנו חייבות לעשות הכל שוב. אני זוכרת שישבנו על אדן החלון שעות, אני זוכרת טיולים ארוכים בלילה באיזור הנטוש, אני זוכרת סרטים חוזרים שוב ושוב עד שידענו לדקלם את כל המילים | אני זוכרת שיחות שלא נענו, אני זוכרת בכי שקט, אני זוכרת צעקות, אני זוכרת דברים שאני רוצה לשכוח. אני תוהה הרבה דברים עכשיו, אם זה בסדר לאהוב בן אדם כל כך הרבה זמן? אם זה בסדר לא לרצות לעזוב אותך? אם זה בסדר לרצות שיהיה לך טוב, אבל איתי?

אני חושבת הרבה פעמים שאולי האהבה הזאת לא אמיתית כל כך... שאולי אני גורמת לעצמי לאהוב אותך כי אני מרגישה בטוחה איתך, ואולי זה נכון. אבל אין אף אחד בעולם הזה, בעולם הזה שאני מכירה, שהייתי רוצה לראות אותו מחייך ממשהו שאמרתי יותר ממך, שהייתי רוצה להרגיש אותו מחבק אותי מאחור, נתלה על הצוואר שלי כמו שאני אוהבת, יותר ממך, שהייתי רוצה לנשום את הריח שלו עמוק לריאות כמו סיגריה ולהרגיש את הטעם שוקע במעמקי גרוני כמו שהייתי רוצה לשאוף את הריח שלך. בין אם זאת פנטזיה שלא תוכל להתממש אף פעם ובין אם בזבזנו את הזמן הזה כשהיינו יכולות להיות מאושרות ביחד, אני חייבת להמשיך לנסות, כי אני לא הטיפוס שמוותר, אולי נעצר בדרך, אולי מתלונן אבל אף פעם לא מוותר.

איך מסבירים מה זאת אהבה? אהבה זה קודם כל חושים, טעם, ריח, מגע, צליל, מראה, של מי שאתה אוהב. זה פחד גדול, פחד תמידי לאבד את המישהו הזה. זה ביטחון שלך, שאתה צריך לתת בו, את הסודות שלך את הכאב שלך ולבטוח בו שהוא ישמור עליהם. זה שמחה לראות אותם, מצליחים, מחייכים, צוחקים. כששאלתי אנשים שהייתי חברה שלהם, איך הם יודעים שהם אוהבים אותי, אחד ענה "כי את את" אחד ענה "כי את לא כמו אחרות" אחד ענה "כי איתך אני מרגיש אחר".

אני לא יכולה להסביר מה זה אהבה, כל ההסברים האלה הם דברים מהספרים, דברים כל כך חסרי משמעות לעומת ההרגשה האמיתית, דברים ששלפתי עכשיו מהראש בלי לחשוב על זה. אני יכולה לנסות לתת לכם את התיאור שלי לאהבה.. כשאני באמת מרגישה מאוהבת, אני בהתרגשות תמידית, אני מחכה למילה הבאה שתצא לה מהשפתיים. אני רוצה להקפיא רגעים ואני רוצה שכל רגע יתארך ויישמר איפשהו במאגרי הזיכרון שלי. תמיד כל התחושות שלי מעורבות ומעורבלות, בין פחד לדמיון בין טעם לחצי נגיעה. שאיפה תמידית להיות הכי והכל בשבילה.

'יש לי רק כוכב אחד בשמיים, לא ביקשתי לי יותר ממנו. רציתי שינצנץ בשבילי, רציתי שיוריד גשם על גלקסיה שלמה בגללי ואהבתי אותו כמו שאוהב ירח את הכוכב הצמוד לו והכוכב את הירח הסובב סביבו'

DanDan  זה בין חלום למציאות וכאב למתיקות.