הכתיבה משחררת

יום גרוע בהסטורית הימים הגרועים הוא במקום.. טוב הוא  לא כזה גרוע... אבל אפשר לומר שאני סוג של סובלת.

קמתי הפוכה... שלוש שעות לפני שהשעון המעורר צלצל הייתי ערה במיטה אבל כשהשעון צלצל כולי חטפתי התקף חרדה וקפצתי ועשיתי סלטה בנחיתה ישירה לרצפה. הייתי נשארת שם ומתחילה להכיר לעומק את הרצפה אילולא הצליל של השעון לא היה מטריף אותי, אז קילפתי את עצמי מהרצפה, לבשתי את הפרצוף המסכן שלי, פיזרתי את הקוקו שיראה כמו תעונת דרכים ועליתי לאמא שלי ביללות :"אמא! אמא! אני לא מרגישה טוב..." כשאמא שלי הציעה לי תה עם קינמון חשבתי 'או, הידד, יום פינוק!' (לפרוטוקול אני שונאת תה, מי שותה מיי פיפי עם מקלות הא?!) אבל במשך היום הסתבר שגם היא חולה...

אז את היום ביליתי במיטה הזוגית של אמא וגיא, לצד אמא שלי (שלא יעלו לכם רעיונות דוחים), אחרי שכל הפעוטות יצאו מהבית בשירה ומחולות פשוט נרדמתי, לחמש שעות ואז פשוט התעוררתי והתחלתי לצפות בטלויזיה כמו המכורה האמיתית שאני. ובכן  בעודי מצמיחה שורשים למיטה וטובעת במשכחי כאבים שאמא שלי הביאה מגרמניה (שלא ממש עבדו, אני מתפלאת על הנאצים...) פתאום גיליתי שהשעה כבר 6 ולא אכלתי כלום,כל מה שאמא שלי הביאה זה קוסקוס תפל ובשר קשה, תודה אמא! ממש לא... אז נגררתי למטה למלא את הבקבוק נוטף החיידקים שלי ולהכין ממבחר תבשילי טבעול. אני הייתי מבסוטה היום חשבתי או, לפחות בגלל הטשישות אני לא אוכלת, קצת דיאטה לבטטה שנהייתי בסוף ירדתי על מנה של תפוחי אדמה וחצי פיתה, פחמימות עם פחמימות. שמנה. לא נורא, יאהבו אותי בכל זאת...

בעקרון אני רוצה להגיד שאני מבולבלת.

כי את משגעת לי את השכל, אין לי מושג מה את רוצה, את לא טורחת להגיד, אפילו לא לרמוז, ולמען האמת נמאס לי מזה, כי אני שונאת את הפוזיציה הזאת, אין סיכוי שאני ממשיכה לרדוף אחריך! כוח רצון זה כוח רצון ואני כנראה צריכה לעבוד קצת על שלי...

היום הטמבל הזה צלצל, לא עניתי, הוא שלח סמס, לא עניתי, הלוואי והוא יתנדף...

מחר בין אם אני מרגישה טוב או לא אני צריכה ללכת לקורס תאורה ובסופו של דבר למצוא זמן לפגישה עם המחנכת של "שליש השנה" או משהו...

ואח שלי לא מפסיק להטיףלי, יאללה שיצא לי מהווריד ויחיה את חייו!

בקיצור שימותו כולם אני מרגישה זוועה..

DanDan