הכתיבה משחררת

Ashlee Simpson - Pieces Of Me

ראיתי את עידו לפני כמה זמן ופתאום הזיכרון של היום הזה הכה בי.

כל היום ישבנו ודיברנו לבד, שמש האירה מבין העננים בקושי ואווירה שקטה הייתה על בית הספר. הוא אמר את המילים הנכונות, דיברנו בלי הפסקה, כל רגע צוחקים. הרגשתי איך הוא מקשיב לי, איך כל כולו שם בשבילי ולא יכולנו להוריד אחד מהשניה את הידיים. וזה היה יפה, כי זה לא היה מיני, זה לא היה קשור לסקס או פיזיות, זה היה קשור לרצון במגע, לניסיון להיות כמה שיותר קרוב.

ואני מתגעגעת לזה עכשיו, לידיד הכי טוב.

למה שהיה לי עם סטס לפני שהיו לי רגשות אליו, שלא יכולנו להפסיק לדבר או לרצות לשמוע ולראות אחד את השניה כי רק אנחנו הבנו, זה מן קשר כזה שרק שני אנשים בתוכו, רק שניהם מבינים, ומה שמחבר בניהם זה לא אהבה רומנטית, אלא אהבה לבן אדם עצמו, למה שהוא ודאגה לו. כל כך קשה לי להסביר את ההבדל כי הוא באמת דק.

אני רוצה שוב ידיד כזה, ידיד שהוא החבר הכי טוב.

לא מה שיש לי עם גילעד, זאת אהבה מסוג אחר, זאת משפחה. הוא מגונן עלי כמו אחותו ואני אוהבת אותו כמו אח. אין יותר מידי קשר של חברות, זה באמת מרגיש לי כמו קשר של משפחה ואני אסירת תודה עליו ועל זה שהוא חלק מהחיים שלי אבל זה לא אותו דבר. אני יודעת שזה אולי אגואיסטי לרצות עוד, עוד חוץ מכל השפע שיש לי, אבל זה באמת חסר לי...

אני רוצה ידיד שאפשר לדבר איתו על בנות, שאפשר לדבר איתו על בנים. שיש לו חברים וידידות אבל הקשר שלנו מיוחד, כי אנחנו מכירים אחד את השניה. ידיד שיצחיק אותי ושיצחק ממני, גם אם אני לא מנסה להצחיק וזה כי אני סתומה לפעמים. חבר שיוכל לבלות איתי יום שלם בלי לעשות כלום ולרגיש כאילו זה היה היום הכי משמעותי בחודש האחרון. חבר שיכיר אותי ושיתן לי להכיר אותו, שלא יהיה איתו שקט...

אני רוצה ידיד שלא יתאהב בי.

אני חושבת שמתחיל להיות לי שר כזה עם מאי, אבל עדיין, לא בדיוק

אני רוצה חתיכות  מהחיים הקודמים שלי

DanDan מרוצה ממה שיש עכשיו, עדיין לא יכולה למנוע מעצמי להסתכל לאחור