הכתיבה משחררת

למרות כל מה שהיה ולמרות הכאב ואפילו השנאה יש משהו אחד שאני אסירת תודה עליו, משהו אחד שגורם לי להרגיש שרק בשביל זה היה שווה להפגע ככה.

'עלי שלכת נושרים ושטים מטה מן העץ שמעילנו, שמש רכה מאירה את הרחוב השקט נטול המכוניות. זקנה עם סל קניות, בחור על אופניים, צעירה ממושקפת, עוברים להם בנחת ואנחנו מקשיבות לנשימות אחת של השניה. מנסות להבין אחת את השניה, משימה בלתי אפשרית. מדבר לדבר מדברות על משפחה, על החיים בכללותם. אני מספרת משהו כואב, משהו שאני לא אומרת הרבה ואת מסתכלת עלי בעיניים גדולות ואומרת: "את חזקה, איך שאת שורדת את כל זה, את בן אדם באמת חזק". הרגשתי שהאוויר עצר, השמש קפאה בעודה מאירה בנצנוץ מבין ענפי העץ, הקולות החרישו בבת אחת. חשבתי לעצמי משהו שאף פעם לא שמעתי. כל כך הרבה דברים אומרים לי ועלי, טובים ורעים ואת זה אף פעם לא שמעתי. '

היום הרגשתי מבולבלת, כתבתי מחשבות והבנתי עם כמה אני מתמודדת וכמה סובב אותי ופתאום נזכרתי בזה, נפלה עלי רוח שלווה, הרגשתי ביטחון, הפנמתי, שבאמת, האמנתי לך...

DanDan אמון הוא הדבר הכי נרכש