הכתיבה משחררת

מה עובר עלי? אני כבר לא יודעת לענות לעצמי. אני עדיין קצת חולה, ועדיין מבולבלת.

רגשות אליו? אין לי באמת- יופי, מדבר אחד נפתרנו.

רגשות אליה? כנראה שתמיד יהיו- לפחות בזמן הקרוב ואין מה לעשות חוץ מלהדחיק.

רצון להיות לבד? אין בטח ובטח שאין.

מקום בחיים? לא הייתי מגדירה את זה כמקום אלא כחלל.

ישבתי עם מישל בבית קפה, כמה שעות טובות על כוס קפה וקצת יותר מחצי חפיסת סיגריות, את האמת, ואני מתקשה להתוודות, אני די מתה עליה. עם כל ההיסטוריה שלנו... היא ה-אקסית, לא יכולתי לבקש טובה יותר. נתנה לי כל מה שאיי פעם חלמתי שיהיה בקשר ראשון, אהבה ענקית, מריבות של טלנובלה, חזרות והפסקות, זכרונות מתוקים וסך הכל גם נשארנו חברות אחרי הכל... 

ישבנו לנו, אני משועשעת מהפרצופים של המלצרים שרואים אותי עם סיגריה ביד, מדברות על הסרטים והאקסים האחרים. למען האמת אני מבינה אותן קצת יותר, אני מבינה שהיחסים שלהן דומים אלי ולמישל. גם דיברתי על זה איתה והיא הסכימה, שיש לנו מן קשר שמוזר וכמעט בלתי אפשרי להרוס. שלא משנה כמה חברים וחברות נחליף עדיין תמיד תהיה לנו המשיכה הזאת.

לא יודעת מה להגיד, כל פעם שאין בחור או בחורה בסביבה אני משועממת מאוד. זאת אומרת מה הטעם בהכל אם אין איזה מערכת יחסים מעניינת..? יש אותו, יש נער גבעות, יש פעוט, יש הרבה מאוד דברים ואני רוצה משהו חדש, נמאס לי למחזר. אבל איפה תגידו לי מוצאים בחורה? טוב בקיצור מבולבלת...

DanDan מה שיהיה יהיה, בנתיים נעשה מהש עושים תמיד- תיאטרון...