הכתיבה משחררת

היא עוברת, כאילו ממהרת, לבושה עדיין בשמלה החגיגית ואני קדה קידה קטנה, לסמן לה. היא מסתכלת עלי במבט מסוקרן ואני יודעת שתפסתי אותה, היא מתקרבת בחשש, השמלה יכולה להיקרע ורק הרגע היא קיבלה אותה בחזרה. אפשר לראות את ההתרגשות בחיוך שלה, היא מרגישה הכי יפה בשמלה שלה, היא משתוקקת להשוויץ בה לפני.

אני קדה שוב והפעם קידה עמוקה יותר, לא מורידה ממנה את העיניים שמביטות במבט רעב, נדהמות מההילה שקורנת מהשמלה.

היא משתכנעת עכשיו, היא קדה אלי בחזרה ואפילו מושיטה את ידה קדימה.

אני מניחה את ידי בידה נהנית מהרכות של עורה הבהיר ובבעיטה קלה אני סוגרת את הדלת מאחורינו.

אנחנו משלבות אצבעות ביד אחת, ידה האחרת על כתפי וידי שלי מטיילת לכיוון המותן.

אני כל כך מתרגשת לגעת בה, בד הקטיפה מלטף את אצבעותי ואני מהופנטת ליהלומי השמלה, לחן הבד כשהוא מתנפנף, לריחה המשכר של עננים ומקלחת ובעיקר, משהו חדש.

אנחנו מתחילות לרקוד בצעדים קטנים ואיטיים, מצליל לצליל שנשמע ברקע, מצעד לצעד היא כבר שוכחת שהיא בשמלתה המפוארת, מרשה לעצמה להסתחרר, לאבד שליטה בצעדיה, להזיע ולהכנס לטירוף חושים.

היא נעצרת ומסתכלת עלי, בוהה לתוך עיניי ומתקרבת לאט, שפתיה נוחתות לאט ובעדינות על שלי.

אני לא מאבדת ריכוז למרות הרצון להתמסר, ידי עולה ממותנה אל הרוכסן, אני דואגת שהיא תשים לב כשאני מתחילה להוריד את ידי במורד גבה ותוך כדי כך לפתוח את רוכסן השמלה.

היא מחייכת, מאושרת, לא נותנת לי לעצור לרגע, אפילו כשאני משתמשת בכוח ומצמידה אותה לקיר והיא פולטת קול מחאה, אנקת סבל קטנה היא תופסת את ידי ולא נותנת לי להתרחק.

היא פוקחת את עינייה לאיטה, מסונוורת קלות מאור השמש שחודר דרך הוילונות, מחפשת אותי בידה בצד השני של המיטה.

אני עומדת ליד, אומרת שלום, כזה שאפשר לפרש בכמה דרכים ומתחילה ללכת לכיוון הדלת.

היא רואה שאני לבושה בשמלתה הירוקה, צמודה לגופי באופן מושלם, מחמיאה לכל קימור, בפרצוף המום, היא עוד לא מבינה, היא צופה בי יוצאת בסערה.

אני יודעת איזה חלל השארתי בחדר, איזה שקט שורר שם עכשיו, כמה הוא ריק, פתאום אני נעצרת, שכחתי. האם יכול להיות? אני חושבת ובטוחה עכשיו, שכחתי. בריצה, ידי אוחזות בקצוות השמלה שלא תתלכלך ואני אוחזת בה כל כך חזק, אצבעותי מזיעות כנגד הבד כשאני פורצת לחדר.

היא מחייכת חיוך זחוח משהו, אני רואה שאכן עשיתי את הטעות. במכנס השחור, בחולצה הלבנה השקופה והוסט החום היא עומדת מולי.

אני, הייתי עסוקה כל כך בשמלה שעיוורה אותי וכך שכחתי את הדבר החשוב ביותר, כשלבשתי את שמלתה שלה השארתי לה את בגדי שלי.

היא מתקרבת אלי שוב, כמו בלילה, מרפרפת בשפתיה על שלי ואני נתקפת תשוקה, בחולצה הלבנה היא משגעת אותי.

אני נחושה בדעתי לסגור את המרווח הזה, להעלים את הפער המיותר הזה ולהניח את ידי על המכנס.

היא מתרחקת, מתגרה בי, פושטת ממני את השמלה ויוצאת מהחדר.

אני עירומה בין הסדינים נשארתי לשחזר כל רגע ורגע שיסביר לי איך קרה ששכחתי.

(השמלה והבגדים הם מטאפורה לרגשות ללב איך גנבתי אני את שלה והשארתי לה את שלי בלי לשים לב, איך היא עזבה בסופו של דבר גם עם שלה וגם עם שלי)

DanDan "הכתיבה משחררת"