הכתיבה משחררת

בזמן האחרון כל הפוסטים שלי עוברים לטיוטות, אין לי כוח לנסח בצורה יפה, אני מדברת מלוכלך, שפה גסה, ולא במובן סוטה, שפה גסה יחסית לזו שאני משתמשת בבלוג. כמו שדתיים מסוימים מדברים עברית רק בבית הכנסת, אני כותבת בבלוג רק בשפה הגבוה והיפה, כי זה המקום הקדוש שלי.

אם את קוראת פה, אני אפילו לא כועסת כרגע, אני אוהבת אותך, עם כל הלב ועם מי שאני, אני אוהבת אותך, את היחידה שיש לי ואני בת מזל בדרכי... את היחידה שלי. גם אם אני אומרת שהייתי רוצה להחליף אותך, או להיוולד לחיים אחרים, אני אף פעם לא מתכוונת.

עריכה:

אני לא ממש מעכלת, לא ממש מאמינה ולא בדיוק מבינה איך זכיתי לזה...

והיום למרות כל הכעס והכאב ובעיקר העצבים קרה משהו שלא קרה לי בחיים- הפכת את זה ליותר טוב.