הכתיבה משחררת

אני מרגישה את החיוניות שבכל פעימה של הלב, את הדם זורם לי בעורקים באקסטזה של שכרון וסמים, אבל זה לא זה, הפעם זה טבעי. כל נשימה ממלאת את הריאות עד לסף ואין לחץ, אין את התחושה הזאת שמסביב אני נלחצת, משהו מקיף אותי ומוחץ אותי לאט. דברים מסתדרים ומה שלא מסתדר עכשיו יסתדר עם הזמן. לא מתרגשת ולא קופצת מכל שטות שקשורה אליכם. אתם. האנשים שמעסיקים אותי מבחינת אהבה. מתרגשת מהחיים, מהדרמה, מהיופי שמסביב.

אני רוצה לצרוח, לצעוק צעקה כזאת שתחדור את העננים ותגיע למעלה. אני רוצה לרקוד עד אובדן חושים. אני רוצה לגעת, אני רוצה להרגיש, לא בלב, בידיים. אני רוצה להוריד חולצה להרגיש נוח בעור שלי, לנסות לפחות. אני רוצה להתחבק להרגיש אהובה עד העצם. אני רוצה לשיר בקולי קולות, לשמוע את אותו השיר שוב ושוב. ואני רוצה לשתות עד הטיפה האחרונה.

הכל אצלי יחסיות, סטטיסטיקה, סיכויים, אחוזים, ציונים, אני משאירה הכל נעול במזוודה, היא יכולה להתנער ולהתקשקש בארון כמה שהיא רוצה, עד שאני לא ממצה את התחושה הזאת היא תישאר שם להירקב מצידי. לא הייתי באמת מאושרת ככה מאז אדרד, חשבתי שאין תחושה שתשתווה לזה, אבל כנראה שזה הרגיש פשוט ככה, חופשי.

היום ועד שני הבית שלי ריק, חוץ מבלילה שאני משכיבה את אחי אבל אז הכל שלי!

בא לי רק שיתחמם טיפה, בא לי לעשן על הגג ולראות את השקיעה. המוזיקה בקולי קולות בכל הבית ו.. אוי אני לא מסוגלת לתאר את התחושה המדהימה הזאת שמציפה אותי...

DanDan בלי פשרות.