הכתיבה משחררת

=]!One, two, three, four, I declare... well... WAR

השיחה היום עשתה לי כל כך טוב. היא גרמה לי להרגיש פשוט טוב. אולי אני צריכה להיות קצת מודאגת שהשמחה שלי ניזונה מסבל ולכלוך של אחרים אבל בנינו? אני קצת שמה זין כרגע... אני לא היחידה, אני לא היחידה שנמאס לה ממך! שלא רוצה לראות או לשמוע אותך יותר! אני לא היחידה שחושבת שאת נותנת לסביבה להרוס אותך. אני מתארת לעצמי שאת לא קוראת את זה וגם אם כן... זה בטח גורם לך לחשוב "היא  לא מפסיקה לחשוב עלי, להתעסק בי" אבל לא, אלה פשוט דברים שהיו אצלי יותר מידי זמן, שמתתי לצרוח.

מותק, לא שמעת? לכלוך תמיד צף למעלה. וחבל לי שפגעת בה כי אני אוהבת אותה וזה לא מגיע לה ומצד שני, אני לא יכולה להסתיר את החיוך, שאנשים רואים מה שאני רואה. כי לפני שהיא הגיעה הכל היה טוב וכשהיא הופיעה? כאילו היחסים של כולם התפרקו. ולכל אחד היה מה להוסיף, כל אחד מנה עוד ועוד פגמים שיש בך. מנצלת את האהבה שלך, איך את לא רואה? כל כך מפחדת שלא תעזוב. וההילה הזאת, של קדושה מעונה, שהחיים שלך קשים... אני לא מזלזלת בחוויות קשות בטח שלא כאחת שעברה כמה כאלה, אבל את מנצלת אותן לרחמים עצמיים וצומי, את זה- אני לא מכבדת. כמו שהיא אומרת:" מתחת לכל הזיבולי שכל האלה היא בן אדם די משעמם..." (מילות חכמה).

כן, כואב לי לראות אותך, להסתכל לך בעיניים, כי אני עדיין מצטערת על איך זה נגמר, אבל לא על איך שזה התחיל... פתאום היא הזכירה לי שזה התחיל כבדיחה! הרגשתי קצת יותר טוב... את לא תביני...

אני חייה, אני פתאום מרגישה משהו שלא הרגשתי הרבה זמן... שייכת. פתאום שם בהפסקות, בין שיעור לשיעור, בזמן לעזור כוחות, כשאנחנו מתקבצים לסיגרייה, להירגע, אני מרגישה שייכת. קבוצה קטנה כזאת, שכיף לי, שיש על מה לדבר, תמיד אני נרגעת, יש ממי לבקש חיבוק. (אני מתה שהוא יתאהב בי, רק כדי לעשות לך את המוות!)

DanDan כל כך יפה מבחוץ אבל מכוערת מבפנים