הכתיבה משחררת

מרסד בנד - תגידי לי את

"נשמח , ונצרח , היום. תגידי את שנרגעת. את יודעת שאהבתי אותך. תגידי לי כך. תגידי אחח. בוא אלי , תגידי לי בוא אלי . תגידי לי את , עד מתי תגידי לי את , עד מתי תגידי לי את , עד מתי תגידי לי אה את... תגידי נשכב , תגידי לי אההה , רד אלי , תגידי לי מעליי תגידי לי עוד , אויי תגידי לי עוד זה טוב מאד , תגידי לי , זה רטוב

תגידי לי אח. קח אותי כך, רק תקח תגידי תכנס , תגידי נתעלס בוא אלי , תגידי לי בוא אלי תגידי לי את , עד מתי לעמוד בתור הדרך חסומה אלייך תגידי לי את , עד מתי לעמוד בקור העצב נעכס בי כבר תגידי לי את , עד מתי"

השיר מתאר את מה שעובר לי בראש.

 אני מרגישה כל מילה עוברת בי כשאני חושבת עליך, זה כבר לא עלינו, זה עליך. כי לאור כל מה שקרה הפכנו לחלקים נפרדים. כמה שזה נוח להיות עם בן אדם, להיות בזוג, למרות המריבות והשגעונות אני מרגישה שזה משהו שעומד במקום, זה התקבע. אולי בגלל זה קשה לי להיות במערכת יחסים שבה אני אוהבת יותר מהאדם השני, כי אז היחסים רופפים, לא בטוחים, באותה מידה שאני יכולה לעצור את זה, גם הם. אני חושבת שאת רוצה לאהוב אותי בתנאים שלך וזה בסדר, אבל לא בשביל להיות איתי. אני חושבת שמה שאתגר אותי הפך למטריד, דברים שיכולתי להתעלם מהם בגלל האהבה שהייתה לי עכשיו מפריעים לי יותר מתמיד, מה שאמר לי שאני כנראה כבר לא אוהבת אותך כל כך, מה שגרם לי לחשוב האם אני עדיין אוהבת אותך? אולי קפצתי מהר מידי למסכנות, אולי פלטתי לפני שהבנתי עד הסוף מה אני אומרת, כי אהבה הולכת ונראת מילה יותר ויותר גדולה ממש שאני מסוגלת לשאת עלי.

אני צריכה תשוקה, אין לי בזה שום בושה ולא אכפת לי שבגלל שאני בחורה יקראו לי סוטה, בנים חושבים על דברים כאלה אפילו יותר. אני גם לא חושבת על סקס, אל תטעו, אני חושבת על תשוקה; על משיכה כזאת בין אנשים, על כמיהה, כן בדיוק כמיהה. הרצון הזה לגעת במישהו, להרגיש שפתיים על אחרות, להרגיש ידיים מקיפות ונוגעות, לשמוע לחישות, להרגיש משיכות ושריטות. בלי תשוקה אין יחסים זה כמו לא להמשך פיזית לבן הזוג שלך. אני יודעת שאני רציתי לחכות עם הקטע הפיזי, אבל אחרי שהתנשקנו (נכון לא הנשיקה המושלמת) כבר רציתי את הפיזיות כל כך. כשרמזתי כל הזמן שאני לא מוכנה להיות מול אנשים אבל בכל מקום אחר אין לי בעיה- התכוונתי לזה. כמה רציתי שתקחי צעד קדימה, תתפסי אותי בהפתעה ותקחי קצת שליטה, לרגע תגרמי לי להרגיש חסרת אונים איתך, בתוך האישיות המתפרצת שלך. רציתי שאת הכעס הגדול שיש לך כלפי העולם תפני לזה, שתתפסי אותי ולא תעזבי, אפילו אם אני אתנגד קצת שתסמכי מספיק על עצמך כדי לדעת כמה אני רוצה את זה, מגע. כמעט שלושה חודשים שלא נגעתי בגוף, כמעט שלושה חודשים כי החזקתי את עצמי בשלשלאות לא לבגוד ולא לתת לתשוקה להשתלט עלי; לגרום לי ללכת כשיכורה מבולבלת.

אני לא יודעת מה אני רוצה, מצד אחד כנוע לרצונות שלי מצד שני בעל עמוד שדרה, מצד אחד מתגרה מצד שני נותן, מצד אחד לא אומר כלום מצד שני אומר הכל. רוב הכיסויים שזאת אשמתי.. טוב כשקוראים את כל הפוסט שוב, זאת כן אשמתי, שאני לא יודעת מה אני רוצה, או יודעת יותר מידי טוב. כן כן זה בדיוק זה, אני יותר מידי ספציפית, אני לא יכולה לבקש מאף אחד לעמוד בציפיות האלה אבל כשלא עומדים בהן המשיכה שלי מתמוגגת.

DanDan רק בגיל 20 אנחנו מקבלים הזדמנות להבין מי אנחנו ועד אז שואלים אותנו שאלות שצורכות הכרה עצמית עמוקה אז איך עונים על האשלות האלה?

את ידועת שאהבתי אותך

Placebo - Meds

שלמות-

המילה הזאת כל כך מצמררת אותי, אולי בגלל שאני רודפת אחריה כל כך הרבה רגעים, אולי כי אני מפחדת לא להשיג אותה אף פעם ולעמוד בציפיות שלה. שלמות זה לא משהו קבוע ולכל אחד הדעה שלו, בתרבויות מסוימות מאמינים ששלמות חייבת להיות עם פגם אחד, ובאומנות הצורה המושלמת היא ביצה. גיליתי בשנה האחרונה שאני מפחדת מהרבה דברים ואיכשהו כל דבר מוביל אותי בחזרה לפחד הזה משלמות. המילה הזאת שפתאום נכנסת לי לראש וחוסמת כניסה של כל דבר אחר. הבעיה עם שלמות היא חוסר היציבות שלה. ברגע שיצרת משהו מושלם מיד תחפש בו פגמים ולא תפסיק עד שתמצא אחד כי הרי שלמות בלתי אפשרית. יותר גרוע מזה, אנשים אחרים יחפשו את הפגמים.

זה לא מקרה לדעתי שהמילה שלמות באה מהשורש 'שלמ', אתה צריך להיות שלם עם עצמך כדי להאמין שיצרת משהו מושלם. אף פעם לא תוכל לעשות משהו שכולם יאהבו, תמיד יהיו את אלה שזה לא הטעם שלהם, שזה לא הרעיון שלהם לשלמות, ואני? בסך הכל רוצה למלא את הרעיונות של ההורים שלי ולהפיח בהם גאווה והשראה. אפילו יותר מזה, אני רוצה להיות טובה מהם, אולי כי אני רואה את המקום שבו הם גמרו ואיך הילדים שלהם יצאו ואני לא מוכנה שאלה יהיו החיים שלי בשום פנים ואופן.

כמה שהחוט דק, כמה שהתהום רחוקה ושחורה וכמה קל זה להחליק בצעד שגוי. אני לא מוכנה ליפול! אני לא מוכנה לוותר על זה בגלל טעות קטנה, אני לא מוכנה לעשות את הטעות הזאת. הכל נשרף מסביב, מרגישים את האדמה צועקת באודה מתכלה בלהבות ואני צריכה להמשיך בהליכת הלוליינית, על קצות האצבעות בשיווי משקל מושלם. כששמים את כף היד על שטח מים, מרגישים את המים נוגעים לא נוגעים בכל תא ותא, מרגישים צפים ואת המשקל.

זה כל מה שנשאר, שלמות, בין המשפחה הלא קיימת  שרק ממשיכה להתפרק לי בין באצבעות, הקשר עם אמא שלי שתלוי באויר אבל נפח נשמתו מזמן, בין התחרותיות, ההתמדה, הניסיון להבין וללמוד משהו, בין כישרון והתבטאות, בין חברות ושקרים, אהבה ותקיעת סכין, בין רגש וכאב וקפור- נשארת השלמות. כמו לנקות את האבק מהמדף, כשנושפים ממש חזק והאופק מתבהר אני רואה רק שלמות. האפשרות לעשות משהו אחד שיביא לי סיפוק בשביל לכפר על הכל, כדי להשכיח את הצרחות והפרצופים המרוחים סביבי.

להיראות מושלם, לשחק הכי טוב, לקבל ציונים הכי גבוהים, לאהוב חברים, להיות מושלם. אל תגידו לי שזה טיפשי, כולנו רוצים בסתר שלמות, אני בסך הכל אומרת את זה. אני חייה את זה, מנסה לחיות, זה מה שמחזיק אותי בחיים והורג אותי. 

אני מכורה לשלמות, כמו אנורקסיה או אלכוהוליזם. בגלל זה אני מעשנת.

אני מקיאה את זה בכוח, אני שותה את זה שוב למרות שזה מחלל אותי ושורף מבפנים ואני שואפת כדי להתמודד עם הנטל.

DanDan אדמה מתכלה ועולה בלהבות ואני אמשיך ללכת על מים

La Roux - I'm Not Your Toy

אני שונאת את זה שאת הופכת את זה לאשמתי. כאילו עכשיו אני לא בסדר... ובחיי שאני לא יודעת, לא מבינה מה את רוצה, איך אני אמורה? את לא מסיימת משפטים.

אני מנסה בכל כוחי להבין אותך, להיות קשובה לרצונות שלך, לראות בך קצת מעבר. לעזאזל, רציתי להודות בזה בפומבי, היית מוכנה לנשק אותך ושכולם יסתכלו עד שהשמים יורידו גשם של סוכריות. אבל כל מה שאת מראה לי זה שלא משנה כמה אני אוהבת אותך את לא מחזירה לי את אותה הקרבה. את לא נפתחת אפילו כשאנחנו מדברות בטלפון ואת לא צריכה להסתכל לי בעיניים. את לא מוכנה להוריד קצת את השריון ולפרק כמה אבנים מהחומה ועד אתמול גם לא הודית בזה שאת מפחדת לדבר איתי. אם לא תרגישי איתי בטוחה אז עם מי? על איזו כתף תבואי לבכות אם לא על שלי? למי תגלי סודות שלא סיפרת? זאת המשמעות של זוג, תמיכה, משהו צמוד שעובר איתך את התלעות והמסעות גם למקומות המסוכנים והמפחידים ביותר, לצאת מהארון בבית הספר למשל.

וזה לא הוגן, לא הוגן שאת נותנת לי לאהוב רק חלקים ממך, לאהוב מישהו שלא באמת קיים. בדיוק במקומות האלה אני נופלת. אני מראה לך את כל מי שאני, כל מה שיש לי להציע ולגזול. כל מה שכרוך בלאהוב אותי ואילו את משאירה את זה בגדר אפשרות וחידה.

אני נכה רגשית ולא רציתי שתרגישי שאין לך מושג מה עובר עלי, אז עשיתי כמיטב יכולתי לתת לך תחושה שאת בראש שלי, שתדעי איך אני מרגישה. אבל אני מזהירה אותך, עשיתי את הטעות הזאת כבר, אני ילדה גדולה ולמדתי ממנה. אני לא אתן לאף אחד לשבור אותי לרסיסים בלי שהוא יראה אותה רמת פגיעות ונכונות.

את רוצה להיות איתי, להחזיק בי אבל לא לקדם את זה לשום מקום, אני אומרת לך עכשיו שמהר מאוד אני אחנק ואעוף כמה שיותר מהר. בגלל זה הצעתי לך להוריד את הקצב עכשיו, כי נראה שאת זאת שלא מסתדרת עם זה, ובדרך כלל כשאני נחנקת אני לא חוזרת למקום שעשה לי רע. אל תאשימי אותי, אל תהפכי את זה למשהו שזה לא. את פשוט צריכה לברר עם עצמך כמה את אוהבת אותי, כמה את רוצה להיות איתי וכמה את מוכנה להקריב. זה הרבה פחות כואב כשאתה יודע שהבן אדם השני יכבד את זה כמוך, אבל בשביל זה צריך להאמין. את לא צריכה להאמין שאני אוהבת, שאכפת לי, שאני רוצה אותך שלי, כי גם אני עדיין לא מאמינה שאת מרגישה את כל הדברים האלה לגביי, את רק צריכה להאמין שאני דואגת לך. ואם זה משהו שאת לא יכולה לעשות אז אולי עשינו טעות, אני בהחלט מעדיפה שיכאב לי עכשיו בגלל שאת אוהבת אותי אבל מצילחה להפתח מאשר שאני אתאהב בך ואז אני אגלה שאת לא קיימת.

DanDan ציפור תמיד תעוף למקום חם יותר