חייו של אדם משועמם
The Internet? Is that thing still around? - Homer Simpson |
 כינוי:
סתם מישהו בן: 38 Skype:
AsafSB 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הוסף מסר | 6/2008
 די מצחיק כל העסק...
לא כתבתי פה כל כך הרבה שלקח לי כמה דקות להיזכר איך בכלל מפרסמים פוסט חדש. חה, כמה זמן שלא אמרתי את המילה פוסט.
מצחיק איך תמיד כשאני מרגיש קצת מדוכא יש לי דחף לכתוב פה. למה אני לא יכול לרצות לשתף גם בדברים הטובים? יש לי אחלה תפקיד בצבא עם אחלה אנשים, יש לי אחלה חברים, בדיוק קניתי גיטרה חדשה, צימצמתי משמרות בעבודה ככה שיש לי קצת זמן לחיות, נסעתי לאילת בהתראה של שעתיים, גולדסטאר זאת אחלה בירה... אבל... משום מה כל זה נראה לי לא חשוב.
בכל מקרה, פשוט מדהים עד כמה דבר כל כך קטן יכול להרוס ציפייה שלמה.
לפני חודשיים אתה רואה מישהי בעבודה, סתם באה לביקור למישהי שם. אתה מציק לידידה שלה כל הזמן מה עם החברה הג'ינג'ית החמודה שלה. אחרי חודש וחצי היא קולטת שאתה די רציני,הרי מה יש לך להפסיד? זה פחות או יותר הסיכוי האחרון שלך להכיר מישהי. היא מתקשרת אליה, מרעיפה עליי מחמאות שאני נראה טוב, וחכם, ומצחיק, כאילו אני מינימום איזה דוגמן עם תואר בפיזיקה גרעינית שעושה חלטורות בקאמל קומדי קלאב. והיא מסכימה להביא את הטלפון.
אחרי ארבעה ימים שאני דוחה סתם ככה בלי סיבה אי מתקשר אליה. והכל זורם ומגניב ונחמד. מגיע סופ"ש, היא חוזרת הביתה מהבסיס, אבל עקב כל מיני דברים לא יוצא להיפגש. ממשיכים לדבר, וכל עוד יותר זורם ממקודם. מדברים בטלפון, במייל הצבאי, מדברים ככה כבדרך אגב על להיפגש ביום חמישי, ואז, כשאני סוף סוף אוזר אומץ ומתקשר כדי שנקבע מתי ואיפה - היא לא עונה. עוד 20 דקות - לא עונה. עוד חצי שעה - לא עונה. שעה שובר את הראש איך לשלוח SMS שלא יישמע כאילו אני נואש מדי, שכל מה שאני עושה זה רק לשבת ולחכות לה, ושלא יישמע כאילו זה איזשהי הזמנה גרועה לסקס.
וגם על זה היא לא עונה. בראש שלי אני מתחיל להריץ תסריטים של אולי הפלאפון שלה כבוי, אולי היא שכחה אותו איפשהו ויצאה, אולי היא נרדמה כי היא עייפה - אבל בפנים אני יודע שזה סתם, ובטח לא בא לה עליי ואין לה אומץ להגיד לי את זה בפנים, או לפחות בטלפון.
וסתם ככה איבדתי את החשק להכל - אין לי כוח לנגן עכשיו, אין לי כוח לסדר את החדר, אין לי כוח לעשות את המצגת עם השירים למחר ואין לי כוח ללמוד.
למה לעזאזל היא לא יכלה פשוט לענות?!
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
