דברים שאני רוצה לכתוב

מאוחר מאוד.

לפני יומיים בערך נזכרתי במצב החרא הזה לפני כמה חודשים.

הייתי כל-כך עמוק בחור השחור הזה, האפל, שחפרתי לי בלב.

זה מוזר לחשוב שלפני שהמצב הזה הגיע לא הבנתי בכלל איך אנשים יכולים לחשוב כאלה דברים, להיות כל-כך אבודים בחור השחור שלהם ולחשוב ולהרגיש, שמה הטעם להמשיך?

פעם חשבת שהחיים נפלאים, ואז מה אם קשה עכשיו?, אחר כך יהיה הרבה יותר טוב. אבל זה לא ככה.

החור השחור האפל והמפחיד בלב שלך נהייה עמוק ועמוק יותר.

אתה מרגיש את הבדידות הזאת, את הבדידות הנוראה הזאת.

אתה מסתכל מהצד ורואה שהכל טוב, שאתה מדבר עם אנשים, צוחק עם אנשים, בוכה עם אנשים, אבל האמת היא שאתה רחוק מהם אלפי שנות אור.