ברגע החשוך ביותר בלילה, מתחיל הבוקר.

את המים בחצי הכוס המלאה שתית,

וגם כשהייתי צריכה לא היית.

רוצה אותך זקוק לי, רוצה אותך אוהב,

לראות אותך ממשיך, כמה זה כואב.

רק אמור את שמי,

ואהיה פה בשבילך,

את ליבי אתן למי,

אם לא אתן לך?

זה כאב כשהבנתי,

כמה אותך אני אהבתי.

ולא אותי אתה רצית,

רק ישבת, ובכית.

רק אמור את שמי,

ואהיה פה בשבילך,

את ליבי אתן למי,

אם לא אתן לך?

כל הסבל והדמעות,

שבלי להתריע הן יורדות,

ליבי נשבר והתרסק,

זהו הכאב, שלא פוסק.