חייה של אנורקסית בדרך המוות

הכותרת אומרת הכל, אין כלום בשבילי. כבר עברו שלושה ימים וחצי מאז השקילה הראשונה ויום אחד אני עושה דיאטה רגילה של 1000 קלוריות והיומיים האחרים של 700 ו-800 קלוריות. החלטתי שזהו, עד כאן. עכשיו זה בערך 700-600 קלוריות ומצידי העולם יפול מרוב שאני רעבה.
לא ירדתי גרם. אני כמו מה שהייתי.
כדאי להישקל אחרי שבוע וזהו. פשוט זהו...

הכל לפני החתונה מתחיל להיות לחוץ ומלחיץ, אחותי באטרף וכולל חבר שלה (או יותר נכון ארוסה, בעלה לעתיד). אולי הלחץ הזה קצת יורד ממני משהו.

אתמול אכלתי קורונפלקס עם חלב, אורז, עוף וסלט. לקינוח אכלתי לי עוד שתי פרוסות פאי פקאן משמין ועתיר קלוריות. אכלתי יותר מדיי והרגשתי את זה. גם לא עשיתי ספורט... אוף. ההורים שלי לקחו אותי לדודים שלי והייתי תקועה שם 4 שעות לבד. בגלל זה אכלתי שתי פרוסות של פאי פקאן.
זה נראה כאילו לאף אחד כבר לא אכפת... אני מתכוונת- לא אכפת ממני. כולם עם העיניים על אחותי הגדולה.
כעיקרון, לא ממש מפריע לי. עכשיו אני צריכה כמה שפחות תשומת לב כדי שלא ישימו לב שאני מתחילה להרזות ושאני לא אוכלת. אני יותר ימים לבד בבית, אני עם פחות עיניים עליי וזה פשוט מדהים. ככה אני יכולה להרזות לי בשקט בלי שאף אחד רואה.

עכשיו ביחוד גם חורף. אפשר לשים בגדים ענקיים ורחבים שאני שמה כל הזמן ואפשר להסתיר את הרזון שיבוא. רזון... כמה כבר אני רוצה שתגיע.
בכל מקרה, יש לי רק שלושה חודשים ואני מתכוונת לעשות את הדיאטה הכי רצחנית שאפשר כדי להיות רזה. אפילו התחלתי לראות שמלות לקראת החתונה... אבל כל המדידות והעיצובים רק אחרי שאני ארזה. אם אני אהיה שמנה בחתונה, אני אמות. פשוט אמות.

עד אז... אני צריכה את אנה איתי כל הזמן שתזכיר לי שאני שמנה מדיי מכדי להיות רזה.

שבת שלום.