מלך החומוס ומלכת הסביח

 ככה זה כשמכירים מישהו באיכילוב.
ככה זה כשננעלים מחוץ לבית 4 שעות.
ככה זה כשמישהו חולה בסרטן.
ככה החיים.

לפעמים אני חושבת על זה,למה אי אפשר שהכל יהיה שונה?
שהשמים יהיו באדמה,האדמה תהיה בשמים,ואנשים ילכו ברוורס?
נכון,אלו מחשבות שטויות,אבל תחשבו על זה.

אם כל המתים יחזרו לחיים,כמו שהאמונה אומרת.
אז מה ייקרה לנו? יהיה לנו מקום?
זאת אומרת שאם כל המתים מכל התקופות יחזרו לחיים אז גם היטלר,וכל שאר האנשים הרעים.
אה..לא נחמד.


עוד מעט,עוד שבוע+- מתחילים שוב לארוז,לעלות על ארגזים ולנדוד.
לאיפה נודדים הפעם? אני לא יודעת.
את התשובה אני אקבל רק ביום חמישי.
אבל בחיי,כבר נמאס מכל הארגזים האלה.

בסופו של דבר,צריך לקחת הכל אופטימי.

אסור להתקע על שטויות,צריך להגיד"

היה טוב וטוב שהיה

גם אם החתולה שלכם אכלה לכם את העכבר.

וגם אם הספל שאתם הכי אוהבים נשבר.

והכי הכי חשוב,תהיו אופטימים,גם כשהעיתון בבוקר לא מגיע.

(נוני,גם אני מתגעגעת אלייך..ושבועיים זה כלום!)