בעלי הסולם - סמכות רוחנית חדשה לישראל

לקוראי היקרים,

אני שמח להביא בפניכם את הפרק הראשון של ספר הנבואה הגנוז של דניאל. הפרק מספר על חזון שהיה לדניאל על שפת נהר החידקל, כאשר ראה שלשה מלכים נלחמים בחצר בית המקדש. לפי התיאור של דניאל, אחד המלכים מאוד זקן, אך עדיין יפה תואר ואדמוני (מזכיר במעט את התיאור של דוד המלך) מחזיק בידיו חרב, ומגן עליו חרוט "יהוה" והוא נראה מובס. המלך השני, גם הוא זקן, מחזיק ביד האחת רומח עליו רשום "כל אלה דברים של אלוהים חיים" שמזכיר במעט את האמרה הרבני הידוע "אלו ואלו דברי אלוהים חיים", ובידו השני רשת נחושת מלא בספרים. המלך השלישי, הצעיר מביניהם, ועל-פי התיאור מלא חיות וחיוניות, מחזיק בידו "שבט יהודה" (מבוסס כנראה על בראשית מט:י), כנראה סימן של מלכות.

הופעתו של אלוהים עצמו בתיאור שמזכיר את יחזקאל, פרק א', גורמת למלכים להפסיק להילחם בינם לבין עצמם, ומתוך דבריו של האל, ניתן ללמוד שהמלכים הם אחים, ושהשלטון שכנראה נמצא בידיו של המלך השני, יעבור אל המלך השלישי. אך נראה שזה מורכב יותר, מכיוון שהמלך השלישי ישלוט בעזרתו של המלך הראשון הזקן, כאשר המלך השני בעצם סיים את תפקידו ההיסטורי. האל מדבר על ספר שהוא "מלא רוח חכמה בינה ודעת ועל פיו יחיון ועל פיו ימותון", דהיינו, ספר אשר אמור ללוות את תקופת שלטונו של המלך השלישי, ובעזרתו, ישכון שלום בארץ.

הפרק מסתיים כאשר המלך השלישי מקבל לידיו משני אחיו הגדולים את הספר עליו דיבר האל בליווי שירת מלכים, כאשר פניהם של כל המלכים זוהרים כמו פניו של משה כאשר הוא ירד מהר סיני והלוחות בידיו (שמות לד:כט). דניאל מקבל תפקיד מרכזי כאשר הוא מוצא את עצמו בהיכל ביחד עם המלך השלישי אשר מאכיל אותו את הספר, כלומר, במובן הסמלי, באמצעות אקט האכילה, הוא לומד את תוכנו ומשמעותו של הספר.

אני מבקש להביא בפניכם את הפרק ללא הפרשנות שלי או של קודמי, הפרשן הימי ביניימי והרחי"ה מכיוון שחשוב לי לאפשר לכם להביע את דעתכם על הנאמר בפרק. בשבועות הקרובים, אביא את הפירושים השונים של הפרק לעיונכם.

בברכת יום שמח ולימוד מהנה

בעה"ס השמח בחלקו

פרק א

(א)חזון דניאל אשר היה בשנה השלישית לדריוש המדי ואני על שפת הנהר הגדול הוא חידקל ותרדמה גדולה נפלה עלי.

(ב) ואראה בחלום שלשה מלכים וכתריהם בראשם ניצים בחצר המקדש אשר בירושלים עיר מקדשו

(ג) ביד אחד המלכים חרב הלהט המתהפכת ובידו האחר מגן ועליו חרוטות אותיות יהוה כזוהר הרקיע

(ד) והמלך אדמוני יפה תואר, אך מראהו כזקן תשוש ואין חרבו ומגנו עומדים מפני רעיו.

(ה) ביד המלך השני רומח ועליו רשום כל אלה דברים של אלוהים חיים, ובידו השנייה רשת נחושת ובה ספרים רבים אין קץ.

(ו) והמלך זקן בא בימים, אך עודנו כוחו במותניו והוא מתהלך כאריה הצד את טרפו.

(ז) ובידו הימני של המלך השלישי שבט יהודה, והוא מדבר וקולו ערב ודבריו למרגליות אשר הם למגן על מבקשי רעתו.

(ח) והמלך הזה נער רך בשנים, פניו כפני מלאך אלוהים ומעיניו בורקות קרניים ומראיתם כמראה אבן ספיר ונגה לו סביב.

(ט) והמלכים מכים איש את רעהו זה בחרב וזה ברומח וזה במילים היוצאים מפיו, ואין מכריע בינותם.

(י) ומסביב אבני הכותל מרעישים ורועדים וקוראים בקול גדול, מי יצילני מיד רודפי אהובי, איכה אשב בדד ואיש לא יביט במה שמסתתר תוך בכתלינו.

(יא) פתאום אשמע קול ברקים ורעמים, ותקעו בשופר גדול, וקול דממה דקה יישמע, ואראה רוח סערה ומתוכה באה דמות מרכבה ועליה דמות כסא, ומסביבה רבבות אופנים וחיות וכנפיהם כקול מים רבים כקול שדי.

(יב) ועל הכסא דמות כבוד יהוה וסביבו חשמל כמראה קשת בענן ובידו ספר כתוב מפנים ומאחור חתום בחותם.

(יג) והמלכים הניצים כרעו על פניהם והשתחוו ואבני הכותל נדמו, וריח ניחוח של מור בשמים וקטורת דקה מילא את ההיכל.

(יד) ויפתח דמות כבוד יהוה את פיהו, וקולו ערב ונעים עם הבריות.

(טו)  ויאמר לשלשת המלכים מדוע אתם ניצים, ואחים אתם.

(טז) אתה אדמוני יפה התואר בני בכורי אתה, וסופך הוא עם אחיך הקטון.

(יז) ואתה אשר מחזיק בידך רשת נחושת גם אתה בני, ותעמוד עתה לגורלך כי הנה ימלאו ימיך על האדמה ותבוא בשיבה טובה על משכבך.

(יח) ואתה הצעיר מבין אחיך, ולקחת את הספר אשר בידי ותפתח אותו ותקראהו ותהי מבשר לעמי.

(יט) כי הנה ימים באים ואשיב את שבות עמי ויפתחו את ספר הספרים ויבקשו אותי ולא יידעו אנה אני

(כ) והנה הספר אשר בידיך הוא מלא רוח חכמה בינה ודעת ועל פיו יחיון ועל פיו ימותון וישכון שלום במושבותיהם.

(כא) קומו בני על תיראו כי אני הוא המדבר אליכם, אני ולא אחר.

(כב) ואראה את שלשת המלכים ופניהם איש אל אחיו ואשתומם מן המראה כי קרן עור פניהם.

(כג)  ויקחו שני המלכים את הספר ויתנוהו לאחיהם הצעיר, ומראה סביבותם, ואשמע את המלאכים ואבני המקדש וישירו בקול גדול: יהוה מלך יהוה מלך יהוה ימלוך לעולם ועד.

(כד) ופתאום הנני עומד באמצע ההיכל והמלך הצעיר לפני ובידו הספר, ואראהו ופחדו נפל עלי ואפול על פני ואשתחווה אפיים ארצה.

(כה) וישלח את ידו ויגע בכתפי ויאמר קום בני ואכול את הספר כי מפיך אדבר.

(כו) ואפתח את פי ותבוא הספר בתוכי וטעמו כטעם לשד השמן, ויהי כיערת הדבש בלבבי ובנשמתי.