בעלי הסולם - סמכות רוחנית חדשה לישראל

שלום לקוראי,

חג הפסח הוא חג החירות. כבר בתורה, הקשר בין החג לגאולה ברורה ומודגשת, כאשר היציאה ממצרים לאחר מאות שנים של עבדות היא הרקע לחג. הציווי של "והגדת לבנך" (שמות יג) גם הוא מודגש ואמור לקשר בין דור יציאת מתרים לבין הדורות הבאים שיחגגו את הפסח ויתחברו אל אותו אירוע מכונן. לאורך הדורות, המשמעות של הפסח השתנתה בהתאם לנסיבות ההיסטוריות. מהקרבת הקרבן בבית המקדש, או ממצב של חירות מדינית ופוליטית, לזכר לקרבן, דהיינו, מצב גלותי בו לספר את הסיפור הוא העיקר, והוא המקשר בין החירות בעבר לחירות או גאולה העתידה לבוא.

במשך תקופה די ארוכה (מאות שנים) היה מצב בו החג נחגג ע"י שתי קבוצות שונות אשר ראו את עצמם כהמשך ישיר של עם ישראל שיצאו ממצרים, אך הבינו את המציאות ההיסטורית שלהם בצורה אחרת לגמרי. קבוצה אחת ראתה את עצמה כחייה בזמן הגאולה והקבוצה השנייה ראתה את עצמה כחיה בגלות. הקבוצה הראשונה השתמשה בסיפור כדי להמחיש את קיומן של ההבטחות המקראיות על הגאולה שבעת הזאת התגשמה ובאה לעולם, והקבוצה השנייה קראה את הסיפור כמעיד על יציאה מעבדות לחירות שהייתה ושעתידה שוב לקרות כאשר האל ירצה בכך. הקבוצה הראשונה, הנוצרים, לקחו את הסמלים המרכזיים של החג - הפסח, המצה והמרור, והעניקו להם ולטקסטים סביבם משמעות חדשה שהתאימה לתפיסתם את העיתים כמבשרים על גאולת העולם באמצעות קריסטוס (המשוח) שהקריב את עצמו כקרבן פסח למען האנושות והוביל את העולם לעידן חדש וטוב יותר. הקבוצה השנייה, היהודים, דיברו על אותם סמלים כמעידים על מצב עכשווי של גלות, אך גם כסמלים שיש בהם הבטחה אלוהית לגאולה העתידה לבוא. המאבקים על הפרשנות של אותם טקסטים קדושים וסמלים סביב החג היו חריפים מכיוון שהמשמעויות שניתנו לחג בעצם קבעו את מצבו הקיומי האמוני של האדם בעולם - האם הוא בגלות או האם הוא כבר נגאל!

מעט מאוד אנשים היום קוראים את הטקסטים בהגדה מנקודת מבטם של שתי הקבוצות האלו שחיו זה לצד זה וזה בתוך זה במשך מאות שנים וחגגו את ליל הסדר ביחד באותו לילה. לאורך כאלף וכמעט שבע מאות שנים של היסטוריה (מאז ועידה כנסייתית בניקיאה ב-325, שם נקבע שיש להפריד בין החגיגה היהודית לנוצרית) היהדות הוסיפה רבדים על גבי רבדים של פרשנות ומשמעות לטקסט של ההגדה כדי להתמודד עם הגלות ההולכת ומתארכת ואם מצבים קיומיים חדשים. אלא, ששוב, כמו אז, שוב יש לתת משמעות חדשה לחג כתוצאה מנסיבות היסטוריות ששינו את המצב הקיומי של מי שרואים את עצמם כממשיכי בני ישראל שיצאו ממצריים. איננו יותר בגלות, אלא יצאנו מעבדות לחירות, והפכנו שוב לעם היושב לבטח על אדמותו עם ריבונות מדינית ופוליטית כמאמר הנביאים, ולכן, חובה עלינו לקרוא מחדש את הטקסטים ולתת להם משמעות שידבר אל העיתים. איננו יכולים יותר לקרוא ולהבין את ההגדה וסמליה כמבטאים מצב קיומי גלותי וגאולה עתידית, אלא, כמי שנמצאים בתקופת הגאולה וכמי שמחדשים ומקדשים את הקשר בין העם לארצו המובטחת, עלינו לקרוא את ההגדה בבחינת טקסט שמקשר בין העבר להווה ולהבין את הסמלים המרכזיים כמחדשים את הקשר ההיסטורי והרעיוני העמוק עם התורה והארץ.

כשאשב עם הורי ומשפחתי לסדר פסח במוצ"ש הקרוב בפתח תקוה, אקרא את ההגדה מתוך ראייה של אדם חופשי אשר לא כבול בשלשלאות הגלות, ושרוצה לזכור שיש להלחם כדי להשיג את החירות, שיש להגן עליו בחירוף נפש, ושזה לא דבר שמובן מאליו. אני אקרא על עבדות מצרים ועל יציאת מצרים, ואזכור את שנות הגלות הארוכות והגאולה של 1948. אקרא על המכות שהאל הביא על מצרים שהעביד עם אחר ולא רצה לשחררו, ואחשוב על המצב היום בישראל וסביבותיה, וגם על העולם כולו. אקרא על הרבנים שהיו מסובין בבני ברק עד עלות השחר, ואזכור בחשיבות של הנחלת הסיפור ומסריה לדור הזה ולדורות הבאים בבחינת, דע מאין באת ולאן אתה עלול להגיע אם לא תשכיל להנחיל ערכים וכבוד לבריות. אשיר את פקרי ההלל מתוך תחושה עילאית של הכרת תודה לכל מי שעמל וטרח כדי שאוכל לשבת עם משפחתי בארץ ישראל בתקופת הגאולה. אוכל את האפיקומן כמסמל לא את הגאולה העתידה לבוא אלא כקרבן הפסח של הגאולה השלמה. אשפוך כוס מיוחד לאליהו כדי לשמוח על כך שהוא בישר באמצעות הרבה אנשים חכמים וטובים על המדינה שתקום, ואקרא את ה-"שפוך חמתך" מתוך התחושה והדאגה על הארעיות של קיומינו כאן, על כך שיש לנו אויבים מבחוץ הרוצים ברעתינו, ושיותר גרוע, אנו עלולים להרוס את כל מה שבנינו במו ידינו.

חג פסח כשר ושמח,

בעה"ס השמח בחלקו