הדבר היחידי שאני רוצה זה
להתכרבל ולהיתחמם מתחת לשמיכה ולא לצאת לעולם.
לפחות לא בזמן הקרוב.אין לי מה לחפש בו.
אני לא רואה את חצי הכוס המלאה.
אני לא מבינה מה יהיה טוב.
סחטו ממני כל טיפת אופטימיות אפשרית.

נמעס לי מהבדידות.
נמעס לי לדחות את המעבר.
אבל אין לי ברירה אחרת עכשיו.
עד כמה שאני שמחה בשבילם
נמעס לי לשמוע כמה טוב הם הסתדרו
כשאני תקועה באוויר.
נמעס לי מהעבודה המעפנה הזאת.
לא תיכננתי להישאר שם כ"כ הרבה זמן.
עם כל הכבוד ליתרונות,חסרונות לא חסר.
אני לא רוצה ולא מתכוונת להישאר
שם עוד 3,4 חודשים.
נמעס לי לשחק חתול ועכבר עם הצבא.
עד מתי?!
לחכות חצי שנה לגיוס?
לדחות שנת לימודים ולבזבז עוד שנה?
לא תודה.
יש דברים שאני לא מוכנה לוותר עליהם.
עם כל הרצון המאוד גדול שלי לא להיתגייס
אני מתחננת להרבה בשביל כן לשרת
במסגרת הדפוקה הזו.
אני מקנא בכל החברים שלי שכבר שם
ומתכננים לאט לאט עתיד בטוח.
אני כל חודש צריכה לתכנן מחדש מה
אני יעשה עם עצמי.
ואין לי הרבה אפשרויות.
לרגע זה עכשיו אין לי עתיד.
אין אין לי רצון.אין לי כוח.אין לי יכולת.אין לי מוטיבציה.
אין לי שאיפה.אין לי מסגרת.אין לי רעיון.
אין לי כלום.
יש לי רק תסכול.
ונמעס לי מהשטויות האלה.
נכון.
אז לא חגגתי סילבסטר.אז מה?יהיו עוד
בשנים הבאות,זה לא נמחק מהתרבות.
זה לא היה קשור.זה היה אמצע שבוע.
לא ממש רציתי להפסיד עבודה,
אנשים שרציתי לחגוג איתם לא היו ליד וגם לא היה לי
מצב רוח לצאת בכלל...
אבל בטיפת הכוח שנישארה בי,נסיעה לת"א תעשה לי טוב.
לפחות אני אקבל קצת שקט.קצת הסברים.
שם אני אתנתק לכמה שעות מכל הלחץ ודרמה ואזרים
לתוכי כמויות של אלכוהול בשביל לשכוח לרגע מה קורה מסביבי.
SCREW YOU ALL
-ToxicBunny-

