זה מוזר האובססיה של לס' לא דומה לשומדבר אחר שהיה לי קודם.

אף פעם לא הייתי דון ז'ואן גדול ותמיד ידעתי איפה אני יכול והיכן לא.

הלב שלי היה ססמוגרף

אם היא רצתה ואני לא - ידעתי לנתב.

אם אני רציתי והיא ממש לא - ידעתי לסנן ולשמור על לב שלם

לרוב אהבתי את אלה שכמעט רצו בי. הייתי נלחם עליהם כי את הכמעט ניתן לסגור.

והייתי סוגר.

עם ס' לא סגרתי כלום. וככל שזה לא נסגר הרגש היפה הפך ממלנכוליה, לכאב עז, לשיתוק והתעמם עד שנעמד שם תמיד מזכיר לי את היעדר הדבר שרציתי יותר מכל. זה שעבדנו באותו מקום עבודה בטח לא תרם לבריאות הנפשית שלי.

תקופה ארוכה לא ידעתי לפרש אותה. וכמה שהייתי מנסה. אני מניח שכל אוהב חד צדדי מכיר את זה - רק שאני מעולם לא כשלתי בבוחן המציאות. גם היום אני בספק מסוים. אמנם ברור לי שזה לא כן , אבל לא ברור לי שזה ממש לא. ועדיין, יש את הרגע שלפחות ברמה ההתנהגותית אתה חייב להפסיק,  אחרת ממלנכולי המרחק לפאתטי קצר מאוד.

גם העובדה שס' שונה ממני בהכל תרמה לעניין. ס' קונפורמית - גם אם החיישנים שלי קולטים פוטנציאל למיניות חייתית - ס' באה מרקע של תרבותיות חוגי אקורדיאון, עברית צחה, לא מעשנת , לא שותה , לא משחקת סנוקר. היה ברור לי שאם הייתה יודעת אפילו קצת על הסקסמים פוקר, אלכוהול שלי ואפילו קצת אפילו מעט הידידות שעוד נותרה בנינו הייתה הולכת לעזאזאל. אני יודע שבשביל מישהי כמוה הייתי מוכן לשנות המון בחיים שלי - אבל ידעתי שבאיזה מקום זה לא נכון לעשות את השינוי בשביל אדם אחר, וממילא זה אף פעם לא היה קרוב להיות אפילו שאלה.

כנכנסתי למקום העבודה היא חפפה אותי וחברה טובה שלה אמרה שהיא מעוניינת, אני הייתי עם ד' ונאמן כמו כלבלב - למרות שכבר אז היא לא יצאה לי מהראש. בעבודה עשיתי הכול כדי להתחרות בה, וכמה שהצלחתי יותר היא התרחקה במעיין אדישות, הקפידה לציין עד כמה חשוב להפסיק להשקיע במקום הזה ולעשות לעצמי. מובן שמעולם לא הציעה להיות חלק מזה. אחרי שהתוודתי על הרגשות והסתבר שהיא הייתה עם חבר התרחקנו. אחרי שידעתעי שנפרדה ממנו הזמנתי אותה פעם לצאת, היא חמקה באלגנטיות. זה היה הניסיון האחרון.

היום היה לס' יומולדת. והיום הסתבר שהיא עוזבת את העבודה. כבר הרבה זמן שאני רואה שהיא מוטרדת, גם שניסיתי לשאול היא לא ענתה. אבל השבריריות שהייתה בה ריגשה אצלי משהו. גם אם נגזר שמעולם לא תהייה שלי. קניתי לה בייליס, וכרטיס ברכה. המילים היו חמות. אבל לא מדי. כשיצאה מהעבודה אמרתי לה לחכות ונתתי לה את המתנה תוך שאני רץ מהר להתחבאות בחדר. היא רצה אלי וחיבקה אותי מלא זמן. כשאני חושב על זה זה היה החיבוק הראשון שלנו אי פעם.

ס' בת 32 אני מתקרב ל31. אני יודע שמשהו שאני עשיתי הזיז בשני לבבות משהו - גם אם לא לכוון אליו השתוקקתי יותר מכל - וכמה שאני בז לכל הניו אייג' אני יודע שהזזתי איזה קארמה בעולם. ביןם ראש השנה ליום כיפור. בין יום ההולדת שלה למעבר דירה שלי. בין כל מיני תקופות שנפתחות ונסגרטות והולכות לעזאזאל. וכן, אני די מוצף עכשיו. והולך במצב כזה לראות דירות. שה' ישמור על כולנו. יותר מכולם אני זקוק לנוכחות חזקה ומורגשת שלו בימים האלה. נוכחות קונפורמית/אורתודוקסית של אלוקים גברי, תנכ"י נוקם , זועם, ומרחם כאב על הבנים.

גמר חתימה טובה לכל מי שהגיע עד להנה.

דג.