וואלה מצב רוח חיובי.

זה מוזר קצב השינויים שעובר מצב הרוח שלי ואני די משוכנע שהאשמה נעוצה בעונת המעבר אבל מה לי כי אלין אם היום היה יומטוב. כל הזקנים שלי מחכים לי החודש בסיבוב. עד היום בביקורי הבית נמנעתי מלשתות איתם קפה, גם כי ההפסקת קפה בעבודה היה משהו שחיכיתי לו ואיפשר לי לשרוד את הכמות המטורפת של 120-150 ביקורי בית לחודש וגם כי זה היה מאריך מדי את משך הביקור והיות והטלפון הקטן לא מפסיק לטרטר בעיות אז גם הפגישה לא ממש נינוחה. הקשישים - בעיקר המרוקאים ( וזאת פעם ראשונה הפוסט שאני מודה לאלוהים שאני לא חייב במדיה הזו פוליטקלי קורקט ) נורא נפגעים שלא שותים איתם קפה. עד היום יצאתי מזה בשבועה שזה רק שהפעם אני נורא ממהר אבל בפעם הבאה גם קפה, וגם בקלאווה. הריטואל נמשך מחודש לחודש רק שהפעם אחרי שנה הם מתעקשים. אולי עונת המעבר משפיעה גם עליהם. הזקנות המרוקאיות הם בכלל תופעה שראוי לדון בה. להם חשוב הניקיון. אוהו כמה שזה חשוב להם. חלונות, מקרר, גז, משאות כבדים. המדינה חשבה שהיא חכמה. נתנה להם מכתב שהמטפלת נועדה לסיוע ביתי ולא למשק בית, הגדילה לעשות ופירטה מה מותר ומה אסור. וביד השניה הפריטה את השירות ל-9 חברות סיעוד צמאות דם ומזומנים. מה נהייה? כל מנהל חברה מבטיח לקשיש שאצלו הוא יקבל "הכול" רק שיבוא. כל מטפלת תקבל שכר מינימום וב19.95 שהיא רואה תעשה עבודה שבשוק החופשי שווה פי 2 בעוד החברה תגזור עליה קופון של יותר מפי 2. ומי יווסת את הכל? אנחנו העובדים הסוציאלים. פתרון אידאלי. השיחות שלי עם הקשישות האלה זה שומדבר שקשור למה שלמדתי בתואר 80 אחוז מהשיחה לא מתקש/ר למי ואיך מתעלל/ים בהם, גם לא למצוקות הגופניות זה בשוליים מהות השיחה זה "מה הסיפור שהיא תעשה לי את הארון מטבח" וכמובן השיחה הטעונה (והחשובה כשלעצה) "מה הסיפור שלה לעשות לי שטיח" המטפלות מצדם מקפידות להזכיר לי שאני זה שאמור לשמור עליהם (סליחה , אני סרסור????) והחברה מלמעלה משקיפה ובין הדקות שהיא סופרת את השטרות לשאר הזמן מזכירה לי שאוי ואבוי אם נאבד לקוח. אבל סוחבים. מנהלים מו"מ על התדירויות, מעוררים אמפתיות ויוצרים קשרים וככה האיזור שאני מנהל הפך בשנה שקיבלתי אותו מ290 קשישים למפלצת בת 420 לערך והיד עוד נטויה. ימי סליחות באויר וכולם מתנצלים בפניי על היחס שהם נתנו לי ואם חלילה עלבו בי בשנה האחרונה , האמת שזה די מרגש. אלי במרטומים שאכלתי מהם לא מעט חרא אבל איכשהו באמת שלא נפגעתי. העזיבה של ס' מתקרבת במהירות וחלקים מהאיזור שהיא ניהלה עוברים אליי. גם מועד עזיבת הדירה שלי מתקרב ואתמול ביטלתי פגישות דירה בגלל פרונקל ענק שהתעקש לבצבץ בישבני הענוג (תודה שניה למדיה הלא פוליטקלי קורקטית כאן) העברתי את הערב במשחות והאמת שזה עזר כי בבוקר הכל היה במקומו - ותודה לאלוהי האיכטמיול - משחת פלא -מומלץ בחום .

ר' עשתה לי הפתעה וביציאה האחרונה שלנו הודיעה לי שאם אני מתכוון להמשיך לחרבן עליה אז כדאי שנפסיק את הקשר עכשיו. כטוב ליבי בליטר גולדסטאר ואימון של 10 ק"מ הליכה אמרתי לה שהיא נורא רדיקלית, היא בתגובה אמרה שהיא מבינה שאניט לא רציני ושהיא הולכת. תפסתי לה את היד ומשכתי אותה אליי וביקשתי ממנה כמה דקות לעכל. בסוף הסכמתי להיות יותר בנאדם ולהיפתח אליה אבל איימתי עליה שאם היא רק תעקצץ לי את הלב באיזשהו סוג של כאב אני אאלץ להרוג אותה. זה הגיע אני חושב בגלל השיחה עם י' שהציע לי לשמור על קשרים גם אם זה לא אש רותחת וזיקוקים כי כנראה שככה זה אצל כולם. אני לא יודע אם הוא צודק אבל כמו שהוא אמר לי "בוחן המציאות שלך זה לא מה שהיה".

אז זהו, אני עוד מעט הולך לרדת על שיפוד על ש' ואחר כך לראות דירה. מקווה שמגמת השיפור במצב הרוח תימשך. כי בת'כלס... לפעמים, העולם הוא בסך הכל בסדר.

גמר חתימה טובה,

דג.