הרעיון שייצגתי שנים ניפרם לעיסה אחת של חוטים .האידאה שלפיה התכנסתי לכל מה שמאמינה נמסה,נמאסה.
גוש דומם של הכול בתוכו.
אז קדימה צעד,לדרוך כמו שצריך באדמה,להשאיר סימן 'הייתי פה'-בנאלי. בנאליות קונה,תמיד.
קדימה צעד,לדרוך כמו שצריך על אנשים,מבלי להסתובב כמו שאני יודעת,מבלי חרטה או מצפון כמו שאהבתי לעשות פעם.
פיות פעורים,פראיירים אחד אחד-כאילו לא ידעתם קודם,התעניינתם פחות\יותר.
והינה,הילדה גדלה.חצי שנה מהיום ותהיה בת עשרים,עם סיפורים לספר,סיגריה ביד-נעלמת לעוד חורף,קיץ אביב וסתיו.. הייתי נותנת הכל עלמנת לקבל הפוגה,שקט וגשם.
קופסת הזכוכית שלי טובעת באדים,הרעיונות נשטפים החוצה באמת שכבר לא אותה אחת.וזה עצוב-אפילו לא בצחוק.
יש בי אג'נדה לגלות את כל מה שרק אפשר.
אבל בינתיים זה ניראה שמאכילים אותי בפלסיבו שאמורה לתת לי כל מה שחסר בי.
ובמועדון אני ירקוד,עם שיער רטוב,כאילו אין מחר,לבד כי זה הכי טוב,הכי מספק,וכולם מסתכלים,מסופקים...ובבוקר, אני יקיא הכל ממני,את החצי בקבוק ייגר,את הוודקה והטקילה.והשעות יעברו מול האורות של תל-אביב..והעיניים? העיניים ינוחו רק לכמה שעות -כי הנה והתחיל לו כבר יום חדש.
כי על מי אני עובדת?
הודעה למערכת-אני אנושית גם,אחרי הכל.מסתבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Cocaine Whore
