unknown Destinaton

כל פעם שאני מרגישה אופטימית זה חוזר.

שונאת לבכות

שונאת להיות עצובה

אבל אני מרגישה שרק לרחם אני יודעת

לרחם על עצמי

עוד סיגריה ועוד סיגריה

הבריאות נזרקת לפח והשוקולד נכנס.

רוצה לרעוב רוצה לא להרגיש.

נזכרת באחריות שלי כלפי עצמי. אני מתכוונת ללימודים

שונאת חיים.

אוהבת שחור, שחור משחור

איך הם לא מבינים?!?!

אני זורקת רמזים פה ושם אבל הם פשוט עיוורים!

מבינה שלצאת מזה לבד אני לא יכולה

רוצה לישון לעד

קשה לי. קשה לי מאוד

מכורה לשטויות והשטויות לא עוזבות אותי

רוצה אהבה וחברות

רוצה אמת אבל פוחדת מכנות

רק אם יכולתי לפתוח את הפה אבל אני פוחדת מהשיפוט שלהם

מחייכת פה צוחקת שם והם שוכחים ולא שמים לב