נצ פורש כנפיים ועפ

א... יש לי הרבה מה להגיד לך אבל אין לי מוסג איך

אני צריכה שתבין אותי ותקשיב ואחרי זה תגיד מה שיש לך

אנחנו מכירים כבר שנה , אפשר להגיד ש5 חודשים

אני צריכה לספר לך שזו הייתי אני,

אני בקשתי מחברה לפתוח איסיקיו שני, כדי לראות עם רק אני המפגרת

שעוד אוהבת אותך, מסתבר שכן, היא שלחה לך שיר ש"סיון כתבה" שזה בעצם אני

אמרת שהשיר מאוד יפה, ושאהבה שכתובה בשיר בטח הייתה עצובה,

אבל זו הייתי אני, אני כתבתי אני והיא דברנו איתך, ולא הייתה מישהי בשם סיון

אני יודעת שאתה תכעס נורא, אבל יש לי סיבה לזה

פחדתי ממך , פחדתי מהתגובה שלך ואין סיבה

נורא רציני הייתה אחרי הפרדה, לא הכי חמוד ולא הכי מתוק, פשוט חודש אחרי זה לא דברנו

חשבתי שמחקת אותי, חשבתי שאתה לא רוצה בי יותר, אבל הפתעת אותי, אני סיון דברתי איתך על אני רוני.

יום אחד שלחתי לך הודעה, וענית שאלתי עם אפשר לדבר איתך, ענית שכן, באותו רגע חשבתי שזה הסופ

בתוך ליבי עוד אהבתי אותך, אותה אצלך הכול בקטנה, אבל הייתה באותו יום נחמד והסברתי מה קורה בנינו,

דיברנו חודש, ואז נעלמת לי אז מחקתי אותך, והתחלתי לשכוח, ואז חזרת כאילו משהו משמימ אמר לך תחזור

חזרת כי דאגת, כי התגעגעת, שחזרת כבר היה לי חבר חדש.. עלק חבר הכול היה בשביל לשכוח אותך

את הרגע בו ראיתי אותך, את הרגע בו התישבת לידי, ומשם הכול התחיל.

שהייתי איתו, הלכת ממני, עזרת לי רק ברגעים שפניתי עלייך שהיו לי קשים איתו, ועזרת לי ותודה.

אבל אחרי זה הלכת, לא הייתי איתו הרבה זמן ואמרת שזה הספד שלו שהוא זרק אותי, כי יש בי הרבה דברים, אז למה אתה עזבת אותי?, יותר נכון למה אני עזבתי אותך, או יותר נכון, למה הלכת לעבוד?, למה אמרת בוא נהיה חברים שידעת מראש שלא תיהיה לך אפשרות לתת לי יחס ואהבה?, כי רצית לפגוע בי?, כי רצית לשכוח את אהבה הראשונה שלך, כמו שאני עשיתי למאור.?, איך לכול השאלות הלו אין לך תשובה, כי בחיים לא שאלתי אותך.

אבל אחרי שאני ומאור נפרדנו, אני אותה דברנו עד סופ החודש, ואחרי זה היה מריבה, ואחרי זה שוב חזרנו לדבר. ואז רבת עם אחותי. וזה היה הסופ, כאן כבר אמרתי שזה לגמרי הסופ, שאני מדברת איתך, הלב שלי פשוט נדלק מתאהב בך מחדש, אני לא יכלתי עם זה עוד, אתה הייתה אהבה הראשונה שלי.

אתה הכנסת בי דברים שלא הכרתי בעצמי.. אני? לרדופ אחרי בן? עלק, מי היה מאמין?

אני לאוהב אותך? אני להסכים לשטויות שלך? לא הגיוני לא נתפס, אבל ככה היה,

אחרי שלוש חודשים חזרת, שזה בעצם לפני שלושה ימימ מהיום, חזרת אמרת שהתגעגע ואתה מצטער שרבת עם אחותי, אבל אני סלחתי, אבל שניה אחרי זה התחרטתי, שוב התמונות חזרות שוב אותו רגע שאני יושבת ואתה בא ולוחש לי באוזן משהו ואני צוחקת, שוב אותו יום שבו הקרתי אותך, ביום הזה היה לי חיוך, לא ידעתי מי אתה, יום למחרת ראיתה אותי עם גיטרה זה היה היום האחרון לסמינר, שאלת עם אתה יכו ללנגן נתתי לך והתת לי חיוך של מלאך, לא ידעתי עד מזה אהבה. אני זוכרת שאמרת לי בואי בואי לעשן, ואמרתי לך מה? יש עכשיו משהו עם המדריכה, איזה מדריכה ואיזה זוג נעלים תוך שני שניות הרמת אותי והורדת אותי במדרגות. אבל מזה משנה מה היה אחרי זה?, הרי רק אני זוכרת, ורק אני לא מצליחה לשכוח.

רק בי זה עוד תקוע, אבל אצלך? על הקטנה לך היתה עוד אחרת אחרי, ורק אותה אתה זוכר, אתה מעביר אותנו כמו רכבת, הולך מתחבר ואחרי זה הולך, ושוכח, אני מצטערת אני לא שוחכת.

עכשיו כיום שאנחנו מדברים לא שיש לך הרבה זמן לזה, יש לי תחושבת פחד, כאילו חזרנו וכול מילה שניה שלי שאני יוצאי מהפה אתה תילך ולא תחזור , צריך להיות רצינים וקשוחים, ולא לצחוק נכון שאתה שם ומקשיב לי ,אבל קשה לי לדבר איתך בצחוק, אתה בנאדם נחמד והכול, אני אוהבת אותך בתור ידיד, אבל קשה לי להבין שאנחנו לא ביחד שוב. אני רואה שאין לך זמן, אתה מתחבר ב 11 בלילה ואומר לי לילה טוב ושאתה אוהב אותי המון והולך לי לישון. אבל אין לי מה לעשות שאתה לא שלי ואנחנו לא חזרנו, רק הרצינות והפחד נישארה בנינו.

אני בחיים לא יגיד לך מה אני מרגישה. זו סתם פדיחה ישנה.

אני אוהבת אותך בתור בנאדם

מקווה שתיהיה שם בשבילי תמיד

ושהרצינות תגמר בנינו ושהמטח ירד

כי זה מפחיד אותי לאט לאט .

                                                       אני החפרנית :) 3>