פרק שלישי:
"זה סטיב.לענת לו?" שאלתי את מלורי.
"תעשי מה שבא לך." היא ענתה לי בישנוניות. היא הניחה את ראשה על מיטתה על מנת לתפוס תנומה קלה.
"נו לענות לו?" שאלתי בלחץ.
"די פלאר תעשי מה שבראש שלך." היא ענתה לי.
מחשבות טסו בראש שלי במהירות רבה. לא ידעתי עם לענות לו או לא. לבסוף החלטתי שכן.
"הלו" אמרתי בחששה לפלאפון.
"תקשיבי עם את לא חוזרת אליי אני מכסח לך ת'צורה. ברור?" הוא אמר לי.
"סטיב,תבין אולי אתה עובד בחברת היי-טק משגשגת ואתה חכם נבון גאון ומוצלח אבל לי כל עניין בך יותר. ברור?" אמרתי וניתקתי.
שהכרתי את סטיב ושאלתי אותו איפה הוא עובד הוא אמר לי שהוא מנהל חברת היי טק שעדיין בחיתולים. אחר כך החברת היי טק החלה להתפרסם. אני לא יודעת אם זה באמת נכון אבל זה מה שהוא סיפר לי.
הייתה שתיקה מעיקה ביני לבין פלאר. לבסוף מלורי חתכה את השתיקה ואמרה:"עשית בשכל."
"מה עשיתי בשכל?" שאלתי.
"מה שאמרת לו היה נכון." היא אמרה לי.
"יופי בואי נלך לישון." עניתי לה בחזרה.
בבוקר קמתי. הייתי דרוכה וכל כך חיכיתי לשיחת הטלפון מהאנשים בפרסומת.
"בוקר טוב" אמרה לי מלורי בעצבים.
"אני הולכת הביתה. ביי." עניתי לה גם בעצבים.
הייתי עצובה ומבואסת הרגשתי אומללה. הגעתי הביתה הוצאתי את המפתחות והפלאפון שלי התחיל לצלצל בקצב נון סטופ. בטח שוב סטיב. הרהרתי לעצמי. עמדתי ליד דלת הבית והבטתי בצג הפלאפון. מספר לא מזוהה היה שם. עניתי.
"הלו." אמרתי.
"שלום פלאר. זה אנחנו מהפרסומת לטוקיו הוטל שמחים לבשר לך שאת זכית."
"באמת?" שאלתי בשמחה.
"כן. תארזי דברים בעוד יומיים עת נוסעת."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
