זה שאתה לא רואה אותי בוכה,

לא אומר שזה לא קורה לי.

אז רק שתדע,

אני כן בוכה

ואני כן חושבת עלייך מלא,

וכן,

אני גם לא ישנה בלילה בגללך.

אני לא מבינה מאיפה הדמעות האלה מגיעות,

אחרי שבכיתי כל כך הרבה.

מאיפה הן צצות?

איך יש להם כוח?

כי לי,

כבר אין.

די. נמאס לי. נמאס מלאהוב אותך.

אני רוצה רק לזרוק את הרגשות הטיפשיות והפתטיות האלה לפח. וזהו. שלא יהיו יותר.

לא רוצה לבכות יותר.

לא רוצה להרגיש רגשות אשמה.

לא רוצה לחשוב עלייך 24 שעות ביממה.

די.

לא רוצה יותר כלום.

אני רק רוצה להרגיש הרגשה טובה

הרגשה של

הנה זה האחד

זה האחד שחיפשת

זה האחד שלא ייתן שיפגעו בך

זה האחד שתמיד יאהב אותך וידאג לך

זה שתמיד תהיי איתו מאושר.

לא מגיע לי להרגיש ככה?

הנה. אני כאן.

שבורה ולא מפסיקה לבכות.

מרוצה?

נעים לך ככה?

שאתה יודע ששברת לי את הלב לרסיסים,

ואני לא מפסיקה לבכות.

למרות שאני בטוחה שזה לא מזיז לך אפילו קצת

שתדע לך שיש לי כבר ניסיון בדברים כאלה,

נשבר לי הלב, אני בדיכאון

ואחרי חודש חודשיים אני יוצאת מזה ומחילה לאסוף את השברים.

אחרי שכבר אספתי את כולם, אני מנסה לפתוח דף חדש.

עם אחד אחר.

ואיתו?

זה יהיה בדיוק אותו דבר.

אני בטוחה.

כי ככה זה תמיד אצלי.

ביי ביי עולם של אהבה

שלום לך (שוב) עולם של עצב. (מה שלום ההורים?)