אז כן, אחותי הקטנה כבר לא בת שנה, היא כבר בת 12 (מחר)

וכמו במיטב המסורת, חוגגים לה בת מצווה באירוע גדול וחגיגי. אז נכון שזה חא באיזה אולם אירועים מפואר או משו בסגנון, אלא פשוט במועדון לחבר ביישוב הצנוע שלנו, אז מה? עדיף מכלום לא?!

גם לי הבת מצווה הייתה שם, חגגתי עם חברת ילדות.

 אני ממש זוכרת את ההתרגשות שלפני, את בחירת הבגדים, את החיפוש אחרי הפעילות לילדים, את קישוט במועדון בסרטים, ואת השנייה שלפני העלייה לבמה לקריאת הקטע, את הרעידות האלה (נו מה? יש לי פחד במה), את החיוך שלא ירד מהפנים, ואת הסלואו ההזוי שהיה לי. XD

אני כנראה אלבש את השמלה השחורה, טייץ חום, ומגפים שחורות, ואני בטח יתאר קצת בעיינים. אני בטוחה שאחותי מתרגשת לקראת המסיבה, אבל היא פשוט לא מראה את זה.

אני באמת אוהבת אותה, אז נכון שהיא יכולה להית קרציה ומעצבנת, ובלתי נסבלת, אבל אני חושבת שזה פשוט ככה, יחסים בין אחיות.

כשהיא רוצה להיות נחמדה, אני באמת שמחה שהיא אחותי.

היא מכינה לנו מאכלים טעימים, היא זוכה בהרבה תחרויות שייט, ובקיצור- אחות למופת

כן. נכון. לפעמים היא מקבלת יותר תשומת לב ממני. למל כשאנחנו חוזרים מתחרויות, ואני רוצה קצת שקט ומוזיקה, היא מתחילה לספר להורים שלי על חוויות מהשיוטים,

וכשננמאס לה והיא כבר עייפה (אחרי כמה שעות טובות בים, ולפעמים בשמש),היא מפסיקה לברבר, ומנסה להירדם, ואחרי כמה ד' היא מתוננת על המוזיקה, אז ההורים תחשבים בה ומחליים או לעיתים אפילו גם מכבים. ממש כמו פריווילגיה לאחות קטנ |(נשמע מזר הא? XD)

ובגלל שאני אחת גדול, אני ציכה להבין אותה ולתת לה. אבל פאק, גם אני חיה בעולם הזה, גם לי מגיע. גם אני רוצה תשומת לב גם אני רוצה להיות האחות המוצלחת, שמביא המון כבוד והצלחה והמון גביעים, גם אני רוצה שתהיו גאים בי! :|

טוב אחרי החפירה הזו, אני אעבור במעבר חד לנושא קצת יותר משמעותי אצלי: הוא.

כן, כן, אני יודעת "מה? היא עוד אוהבת אותו? לא נמאס לה?" אז כן, כן נמאס לי, אבל מצד שני גם לא.

אני אוהבת איך שהוא מסתכל עליי, אני אוהבת את החיוך שלו, אני אוהבת אותו. פשוט מאוד- אוהבת אותו.

אני יודעת שלא יצא מזה כלום, אני יודעת.

אבל פשוט לא מצליחה לקלוט. אני לא מפסיקה לחשוב עליו 24 שע' ביממה. (מההה?! הוא באמת חמוד  ^^)

אני כל כך רוצה לראות אותו. עכשיו, ברגע זה ממש.