חשבתי לעצמי שלא ייתכן מצב שארשום פוסט לפני שהרגשתי תשתפר,מה שלא איחר לבוא,הפוסט הקודם,כרבים שלא הבינו אותו נכון היה לשם השוואה פסיכולוגית וכפי שנאמר כבר בהתחלה,היה לשם בדיקת הדברים מחדש והערכתם.אני חושבת שהערכה זאת לא תכונה שקיימת בכל אחד,לצערי.כמו כן שמירה על עקורונות,שוב ושוב ושוב,כבן אדם מעשי כל אחד צריך להבין שלא מדובר פה בהגיית מילים בלבד אלא בפעולה בפני עצמה,אבל זה,בהמשך.
זה נורא אירוני שמישהי,שבטח תבין מי היא,הקדישה לי פוסט שלם בכדי לציין בעיקר על הפוסט הקודם וחיי שלמען האמת אני באתי לרשום אף אתמול שהכול תלוי בנקודת הראיה שלי,וכמובן שציינתי בפירוש שאני נוטה להגזים,אבל תודה לך על תשומת הלב המיועדת,מי כמוני אוהבת לעמוד במרכז אותה תשומת הלב?זה באמת משמח,חחח...תודה.בדברים כאלה אני מרגישה..אפנה לכם את השאלה המיועדת:אם בן אדם דאג להשקיע לי מידת תשומת לב במקומו האישי כמו הבלוג,כאדם זר לחלוטין,לא מראה בצורה אולי ופתאטית כי כן היתה לי השפעה בעניין? או שמא שאלה אחרת:"בלי לכלול כמובן את האמיתיות שלי,ואת העובדה שאני אף פעם לא מחייכת שום חיוכים מזויפים!חח..זה לא צבוע למדי להראות לי את שיא ההתעניינות כאשר הדבר היחיד שעליו דנים במבנג'ר,כתכלית,זה הבלוג שלך שנשלח אלי כל פעם שיש בו עדכון?כביכול הסיבה היחידה שיש לי אותך במסנג'ר היא שאגיב לך כל פעם מחדש?לי נראה שכן,אז תעשי תעשו לי טובה ולא אחזור על כך שוב,כל הפתאתיות,הצומי החסרות בטחון שמנסות להוציא את התסכולים שלכן עלי בסרקזם וביצ'יות וכמות לא קטנה של רעל,תחסכו את זה ממני(במילא לא תצליחו לעצבן אותי). אז למה לבזבז את הזמן?חח..באמת,קחו דוגמא ממני,כאחת שיש לה דברים הרבה יותר חשובים מלהתעסק בשטויות האלה.
לא יאומן,אבל אתמול,כצוין ביום שבת,אבא שלי היה שקט מהרגיל ואף בישל,זה נורא שעשע,אבל כמובן שלא כמו העובדה שאני השגתי את שלי.הגאווה...לאחרונה אני מרגישה גאווה רבה לעצמי,כמה זמן תכננתי לעשות את הדבר ההוא וסוף סוף סיימתי?מה שמזכיר לי שאני צריכה לסיים את סובריי כבר...ברגע שזה יקרה,זאת תהיה הגשמת חלום לשמה,כמעט שנה...כמעט שנה!
אם לדון על משהו שאני אוהבת בעצמי,ככל הנראה זה יהיה היכולת לדעת להחליט החלטות,נכונות גם באמצע שיא הבלבול,או שמא הבלבול הוא דווקא זה שמפקח אותנו?בכל מקרה,אשמח להדגים פה מעשיות המקבילה לשפה ותיאור.אם יש משהו שאני לא יכולה לעבור עליו כמובן מאליו,זה שמתייחסים אלי כמובן מאליו ויותר מכך,לא רואים אותי ברצינות.אני יכולה להבין שבן אדם לא יבין פעם אחת(ותקראו לי דרמה קווין אבל..) מה זה לא,בפירוש לא לגעת לי בתחת.כן אני הכי ישירה שיש פה,אני ממש מצטערת אבל לאף אחד לא בדיוק נתתי לדבר כזה לקרות,אף דניאל שישנתי איתו באותה מיטה דאג להיות מיודע שלא נוגעים בי.אבל מפה ועד העובדה שכאשר אני חוזרת על כך פעם 3,לפחות,זה עובר כל גבול מבחינתי,ושום תירוץ כמו "את שלי?אז גם הוא שלי",התחת בהילולו כמובן,לא מתקבל גם כאשר הוא נאמר בצחוק,למרות שבכל צחוק יש מן האמת כידוע לנו.קיבלתי החלטה והחלטתי באותו סופ"ש חמישי-שבת לגמור את זה אחת ולתמיד.זה די נאגר בתוכי,וכאחת שמשתדלת לא להוציא את התסכולים שלה על האחרים(כהבדל מכמה אחרים חח),ניסיתי להירגע עד שאהיה מסוגלת לומר לו בפנים את כל מה שאני חושבת מבלי לשפוך דברים מיותרים עוקצניים ופוגעים בעיקר.הוא לא היה רציני,וחשב משום מה שאני מדברת בשיא הצחוק,אמרתי לו בדיוק כשבאנו הביתה,לבית שלי ביום שבת,שיתחיל לקחת אותי ברצינות,אמדתי את מידת הרצינות שלו גם כן בעיניין,וכמובן שאחת שאיחרה לבוא למדי,אני חושבת שזה היה...משהו כמו טריקת דלת האוטו שלו בפרצוף וסינון כל השיחות שבאו אח"כ!באיזה זכות?חח..זה מרתק אותי כל פעם מחדש.חוץ מזה שהוא גם בתוקף ניסה לשנות אותי ולחהדיר ולהחדיר,לי את נקודת המבט שלו על העולם,את העובדיות הרבה שלא תמיד נכונה היא.בכדי לא להוליך אותו שולל הודעתי לו שההחלטה שזה נגמר כבר התקבלה,הוא מצידו היה אפשר לומר מופתע,אפשר היה להבין שהוא לא ציפה לזה.בכל מייל שהוא שלח,והוא לא שלח מעט,הוא דאג לציין בצורה מרשימה טיעונים בעד המשך הקשר שלנו,כאחד שלמד משפטים וכנראה יודע איך להציג את עצמו,ככל הנראה,עובדית,כמו למשל,העובדה שלמרות המרחק והגיל הוא נקט נכונות בכדי לדאוג לטיפוח הקשר שלנו,שלא קל לו להשתחרר בצורה כה מהירה,כי אני חשובה לו למדי,כי הוא לא רוצה לוותר,כי הוא רוצה לנסות,כי הוא רוצה להיפגש,כי...כאילו שזה לא ברור שבאותה פגישה הוא ינסה לעשות הכול בכדי להחזיר את זה.אני מניחה שלא מעט מהנשים היו מוקסמות מאותן מילים חדורות משמעות ורצון,אבל יש לי גבול אדום וסדר עדיפויות העומד מעל הכול,וגם לא,ציטוט :"
לגבי היום של אתמול כי היום מבחינתי רק התחיל...
עבר עליי יום קשה מאוד אני חייב להודות, נסחטתי רגשית וזה נראה עליי בצורה מאוד ברורה.
כולם שאלו אותי מה קרה ואם הכל בסדר וניסיתי להתחמק אבל אני לא שחקן כזה טוב.
הגעתי לכדורגל סחוט ועם הלשון בחוץ וגם שם לא תיפקדתי ואף אחד לא הבין מה קורה איתי.
מאמי,..אני מתגעגע אלייך.."
גם לי לא היה קל הרי,נכון?זה עדיין לא אומר שאציג זאת בצורה כה..כה אינטנסיבית.
למרות שהחלטתי להישאר איתו בקשר,שדווקא לא רע,אני כי זה היה תלוי בי,לא יאומן איך שיש אנשים שחוזרים למרות הכול.זה תמיד טוב לשמור על קשר טוב עם האקס,ובלי קשר(או שמא הישיר ביותר) קבלו סיפור משעשע,או שמא כנראה לא כ"כ בשביל האקס שכביכול שמע שמישהי התקשרה וצעקה לעזרה והפלא שלי היה מכובה,חח...וכמובן שמחברות נמסר כי הייתי מחוץ לעיר עם מבוגר,הוא חשב שזאת היתה אני והתחיל לחפש אותי אבל לפלא שלי נגמרה הסוללה...חח..אני יודעת שזה לא מצחיק וכי הוא דאג,דקל,תודה על הדאגה חומד,אבל זה נורא שעשע בכל מקרה,נחמד שדואגים לך לא?
אחרי אותה החלטה,אחרי הנכונות לשמור על הייחודיות שלי והנקיון,הכי חשוב הנקיון כמובן,הלכתי לישון לפנות בוקר,אחרי סרט יפייפה...התעוררתי ב4 אחרי הרגשה שבאמת השלמתי כמה שעות שינה,הסדינים הרגישו כה רכים...מכוון שקירות החדר הן צהוב/כתום לסירוגין קרני השמש הבאות מהחלון ומשתקפות בוילון הצהוב והקירות נותנות הרגשה של מקום אקזוטי,הרמוני,זאת הרגשה מדהימה אני אוהבת את החדר שלי,כ"כ כ"כ...ובכלל,חשבתי על זה ביום שבת שאם לא אבא שלי,לא באמת היה לי את אותו החדר,לא היינו גרים איפה שאנחנו גרים(ובכלל..),ועל כך אפשר לומר שאני מודה לו,והסלון...הסלון שלי נראה בכלל כאקזוטיקה יוצאת דופן,הצמחים והבז' וקרני השמש...אי אפשר לתאר את זה,אבל בהחלט מרגישים במקום מרוחק,כג'ונגל,כמובן במובן הטוב,שלמרות המקום בו אני גרה,ב"ש,יש את הפינה האישית שלי שדואגת לספק את כל צרכי,לא הייתי מדמיינת את עצמי גרה בבית אחר,מפה..למען באמת חשבתי גם על הדרך בה דיברתי על ב"ש,היות והנוף שלי מהחלון הוא מקסים,העצים בין הוילות והזוהר של הלילה,כל הפנסים והאור ובכלל...בכל מקום בהחלט יש את הקסם שלו,כך שלמען עצמי בלבד אומר שגם לב"ש יש את הקסם שלה ומקומות שאולי לא יימצא בכל עיר אחרת,גם פה..אותה התובנה גרמה לי להרגשה מעולה.הרי אנחנו מאושרים מהדברים הקטנים לרוב מהגדולים?חוץ מזה שאת הערב שלפני...וכמה שהתגעגעתי לשיחות של לפנות בוקר!"ביליתי" עם תמיר.זה כבר,סיפור אחר.לא באמת יהיה משהו בנינו כמובן,אני לא רוצה אף מערכת זוגית כרגע,אני חושבת שקצת הספיק לי חח אבל הוא..התמימות שלו והביישנות ואף חוסר הבטחון,אני חייבת לציין שיש לי 2 טיפוסים קיצוניים להם אני נמשכת,המאצו'אים ומתוקים,כתיאור שטחי למדי,ותמיר כמובן נכלל במתוקים,באמת בן אדם מקסים,אני עדיין לא מבינה איך הוא בתול!לכל הרוחות...אנשים כאלה...הפכים ממני,מרגישים לי כצורך לשנות ולהשחית,בעיקר להשחיט...חח.טיזרית...או כן....בהחלט אם תשאלו אותי.
היו עוד דברים שתרמו להרגשתי הכללית המעולה,כהתחלה מהציונים שלא רעים בכלל דווקא!חוץ מה60 במת' הם באמת לא רעים,בהתחשב בכמות החיסורים שלי והזלזול...למרות שהמורה לספורט הביאה לי 95 מהשליש הקודם,אני חושבת שלא אסלח לה בחיים על 5 נקודות מבוזבזות(לא באמת),הקיץ,האווירה החמימה השוררת ברגע זה,בה אפשר לחשוף קצת יותר גוף וסוף סוף ללבוש שורט,הייתי אומרת ללא כל התלבטות שאני שלמה עם הגוף שלי,למעט עוד 2 קילו שארצה להעלות,זה מדהים עד כמה שבאמת ראיית העולם הינה מעוותת וכפי שבאמת אומרים,גברים אוהבים אותן "רזות"(לפחות רובם שהכרתי למעט אלו שציינו את "המלאות,אבל לא יותר מידי").זוכרים שהזכרתי מקודם את הצורך של ניר לשנות אותי?ובכן,סיפרתי לו על אותם 2 קילו שארצה להעלות,היות ו50 קילו עם מטר 60 זה פשוט מושלם (מבחנתי כמובן) והוא פשוט נעמד כנגד בתוקף שאינני צריכה את זה בכלל ולא להעסק בזה,כי הוא אוהב רזות ולא ירצה שום 2 קילו נוספים עלי.גם אמא שלו הצטרפה לכך שאני לא באמת צריכה להשמין,כי אני נראית טוב ככה,אבל רגע...מי שואל אותך בכלל?!חח...אני חושבת שהוא היה צריך לחשוב פעמיים לפני שבחר מישהי עצמאית לקשר איתו,אולי כך היה מבין שהדעות שלי לא תלוים או קשורות לשלו.
אמא אמרה שהיא תדאג להשמין אותי,ואני לא מתנגדת כלל,כבר התחלתי עם הויטמינים ומעט עם האכילה הבריאה יותר,כמו כן אני מתכוונת השבוע לכל היותר לחזור לחדר כושר,סוף סוף.
וסיימתי את הפרויקט של ה273 דפים,סוף סוף,זה כבר אחרי 3 חודשים בערך,לא יאומן שהוא כבר בידיים שלי.
מה עוד?הגל היצירתי שתוקף אותי כל פעם מחדש ברעיונות של לפרוץ קדימה,להדהים,ולהתעלות,בעיקר על עצמי.אגש גם לכך בזמן הקרוב,לסיים סובריי,לסיים סובריי,לסיים סובריי***התברר לי שבסוף אני מסיימת ב14.7 רשמית יחד עם הקורס במת',שזה מעולה!פשוט מעולה,יהיו לי שבועיים שלמים של חופש עד...עד הדבר.שבועיים של מנוחה!איזה אושר,אני אוהבת שהכול מסתדר כפי שאני רוצה.
והכי חשוב,
אני אוהבת להעריך את כל דבר שבבעלותי ולהרגיש שלמה עם עצמי והחיים שבבעלותי,כולנו צריכים להודות על כך רבותי.
טאי שלכם,עד הפוסט הבא, אופטימיות אנשים,הינה תמיד עוזרת.
רציתי לתת לכם זוית ראיה על השיער שלי,לפני שאסתפר ואולי אגזום חצי.
לא באמת.
:)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
