"היו היתה ילדה..שבן לילה אחד איבדה את כל העשותונות שלה.
כמה טירוף יכול היה להימצא בילדה אחת?תהיתם פעם לא?ובכן...לא מעט.
הילדה החליטה שזה שיעשה לה את זה ויגרום לליבה לרטוט כמו מכונה כביסה מיושנת,יהיה בר המזל אשר בשבילו תהיה מוכנה ללכת עד הקצה ולעשות הכול, בכדי לכבוש את ליבו.אותה ילדה הגיעה להחלטה,שרק מפגש של פנים מול פנים יוכל לשנות משהו ביחסים המדרדרים שלהם...אבל יונק הצוף המעורער בנפשו(כך נקרא לאותו הילד,לעט עתה) סירב בכל תוקף...המסכן פחד שליבו הקטנטן והמכווץ במילא,יתמלא שוב בזעם הכאב המתפרץ של פגיעה רעננה,ואולי...אולי לא יוכל לחזור לאיתנו שוב.
אוי אוי,התפרצות קטנה פרצה לאוויר ברגע שאותו יונק צוף מעורער אתגר את הילדה לתקיפתו.הוא לא היה מסוגל להעלות בראשו(כך מסתבר) שאותה ילדה הינה מעשית בנוסף.וחבל,כמובן.הילדה יצאה לה אל הלא נודע ,לאזור בו אמור יונק הצוף המעורער להתגורר,והחלה עוברת בית-בית בתקווה למצוא את שם משפחתו על אחת הדירות שם.המעשה ארך כשעה,אך ללא תוצאה ראויה.כמה אכזבה,היא חשבה בליבה,האם הילד לא יווכח לעולם במעשיותה?
הילדה לא ויתרה,היא ידועה כלביאה הרי!עלה במוחה של הילדה ילד,שעלול לעזור לה.המוטו של למה לא להסתכן כשנחוץ הדהד בראשה הלוך ושוב..היא החליטה לסטות לרגע מהאגו הכביר שלה ולפנות אליו,בעזרת תוכנת משטרה הוא מצא לה,אכן את הכתובת.יכול להיות משהו משמח יותר מזה לאותו הרגע?ובכן,כמובן שלא!
היא נתנה לו עוד הזדמנות לקחת את דבריו בחזרה,אך לאור העובדה שזה נראה לשווא,היא יצאה בעקבות הכתובת המהוללת את בית היונק המרושע.היא צעדה במהירות רחוב רחוב עד שלפי מפה שהיתה לה,יכלה לאמוד פחות או יותר איפה הוא מתגורר.היא הגיעה לבית האקס שלה,ירדה למטה,נתקלה בטורפים ארורים אחרים,ובסופו של דבר:היעד.עינייה נצצו לאור שם משפחתו המוצגת על התג.היא סידרה את שערה,הרימה אתה ראש,וצעדה אל עבר דירתו.היתה צריכה להקיש מספר פעמים ולצלצל כ3,עד שהוד מעלתו היונק יצאה ממעורתו.לאור שאלתו:"את לא נורמאלית?" ענתה שכן..מאוד,שצופו המתוק,(או שמא לא?היא השתוקקה לטעום..)מטריף אותה לחלוטין.היונק והילדה נאבקו במאבקי כוח מטורפים,בהם הילדה כמעט שברה את ידה..הם נחתו ברצפה,על המיטה,על הארון(עליו יונק הצוף נזרק..),אבל הכול לשווא.יונק הצוף הרשע לא היה מוכן לוותר לה ולתת ללגום..אף לא מעט.הילדה היתה צריכה להפעיל תחמון קטנטן וברגע שהרגיש בטוח לידה,לא התאפקה,או שמא תכננה מראש-פשוט דהרה לעבר צווארו והחלה טועמת את צופו משם...אומנם זהו צוף אחר,אך לא פחות טוב..יונק הצוף חטף בהלה!פרנויה...הוא הידף אותה ממנו והחל ממשיך במאבקו..אך הילדה הצליחה להרגיע אותו,בעודה מעבירה את אצבעותיה על פרוותו הנעימה מכל...הוא שוב נרגע,היא?שוב שלפה ציפורניים והפעם זו היתה נשיקה חטופה על שפתיו,מפה,היונק היה נחוש מאי פעם להעיף אותה ממאורתו.צפוי במעט לא?ובכן...היא הצליחה שוב,בדרך לא מוסברת(לפחות מבחינתה)להרגיעו..היא אחזה אותו בין זרועותיה..אחזה חזק,כי ידעה שייתכן ולא תהיה לה הזדמנות נוספת לכף.יונק הצוף שיתף איתה פעולה,בעיניו האחוזות ברק,חושניות לשמה,במגעו העדין.שעה שהיתה צריכה ללכת...הביטה בעיניו שוב,עד שמבטיהם התנתקו מבלית הברירה..."
כן,בהחלט מעשה בלתי מרוסן ,עם כל הבדואים שמסתובבים ברחבי ב"ש,שלא לדבר על ערסים שיכורים ומיני יצורים אחרים המסתובבים חופשי ב11 וחצי בלילה.אבל אומר לשמי שאני לא מתחרטת על כלום.זה היה שווה את זה.הנוכחות שלו,הכול.אולי לא הכי שפויה,אבל בהחלט נלחמת על שלה כמו שצריך.שלא לדבר בכלל שביום למחורת חדרתי לבית של ר.ר אחר רק בכדי להשאיר לו מכתב בתיבת הדואר...חח,משעשע הייתי אומרת,עוד אחד שלא האמין שאני "מסוגלת".
"...היא ידעה בתוך תוכה שזה עלול לקרות ואף צפוי.יונק הצוף המעורער בנפשו חשב היטב,ושקילתו גרמה לו לשלול את הילדה הקטנה ללא שום סיבה מוצדקת,למנוע ממנה צ'אנס ,וגם ממנו,לנסות ולהפריח משהו מאחוות הפרפרים המשותפת הזו.הם היו יכולים לצאת זוג מקסים...אך אותו יונק צוף הינו אכזר,ששופט אנשים ללא שום זכות.הוא זרק אותה למים העמוקים,והקרים(ומי כמוכם יודעים עד כמה שהיא שונאת קור?) באמירה פשוטה של "תתמודדי",כאילו שזה כ"כ קל.הילדה התמסרה ליונק הצוף במאת האחוזים והיתה מוכנה להתפשר למענו,היתה מוכנה להיפתח,ולא פחדה שליבה הקטנטן גם הוא יתנפץ.נשימותיה החלו להתגלגל במורד המדרכה האפורה הארורה והיא החלה לחוש שלא תוכל לעצור את מהירותן הוגברת בכל עת..היא אזרה כוחות,היות והיא רגילה כבר להתרחשות כזו של העלילה בסיפור.רגש זה אינו חדש לה,ואף על פי כן שלא היתה מסוגלת לוותר,היא אספה את עצמה בחזרה,ורק כי לטענתו זה מה שהיה גורם לו להרגיש טוב,ורשמה לו מכתב..כן,פרידה.היא לא החלה לסחוט אותו רגשית,ואף נתנה לו עצה קטנטנה...להצליח להעיז ולפורר מעט את השריון העוטף את ליבו הקטנטן והמכווץ,היא טענה,שאולי יום אחד,הוא יבין שאין כל סכנה ממשית העומדת לפניו,אלא בדיוק ההפך..."
אם הוא היה מבין עד כמה שבאמת קשה לוותר,קשה וכואב,במיוחד על בן אדם שיקר לך.בשלב הראשון,את תוהה למה הוא נהג כך,ועל סמך מה,היות וניסית לעשות רק "טוב" (הטקסט נרשם בלשון נקבה,אך מתכוון לשני המינים כאחד), בשלב השני,את מעלה בדמיונך מה הייתם יכולים להיות ואיזה זוג היה יכול לצאת ממכם במדויק,אפשר רק לנחש כמובן,אבל לאור היכרות קצרה התשובה אמורה להיות ברורה לעין.ובשלב היותר מתקדם...בשלב היותר מתקדם את פשוט שולחת אותו להזדיין,ומבינה שאם אין ביכולתו את הכבוד והסבלנות לראות מי את ולקבל אותך,הוא אינו רשאי אף לשאת חלק מחייך.לאט לאט,הבן אדם מתחיל להתנדף מראשך,ומליבך,למרות שאותה חיבה ישנה עדיין נשארת.אצל בן אדם שאת רואה בו את כל החבילה,ובמיוחד כאשר הוא ה-1 בעצם שגרם לך לאבד כך שליטה,את מתקשה למצוא פגמים,ועל כן מתקשה גם לסלוד ממנו אחר-כך,כפי שקורה לרוב אחרי סיום מע' כזו או אחרת של יחסים.אך כנאמר,חיבה נשארת,אך הזדמנות שניה לא מתקבלת כבר.ומפה,בוא נסיים את הסיפור היפייפה הזה רבותי.
יחי אחוות הסטודנטים!נקווה שמדריכה של דברה היקרה יתרום ול מעט למיומונותי(:
ובכלל,חלמתי שאני ואורן מתנשקיםK אוי...בהחלט לא לעניין הא?הייתי מופתעת למדי,כנראה שהוידוי הקטנטן שלו נלקח אצלי קשה בתת מודע חחח...
לא רשמתי המון זמן,נכון,ולא אתרץ זאת בזה שהאינטרנט הזה לא עבד אשכרה חודש!אומר גם שגם בהתעסקותי עם יונק הצוף,ועם עוד מספר עניינים טעונים רגשית לא פחות,לא היתה לי האפשרות לעדכן פה.
כדרך אגב,בדיוק היום בלוגי הקט הינו בן שנה:) מחיאות כפיים לא?הצלחתי להחזיק אותו שנה כשבד"כ אני פורשת באמצע,על סמך שעמום.
ולסיום,דבר כזה הוא תהליך,ואני מקווה להתאושש בקרוב,אז נאחל בהצלחה?ואתה יקירי..בייבי מתוק שלי,תצטרך להישאר רק כפרח יפייפה בין יומו שלא נלקט,בדמיוני,או שמא: הפנטזיה המסעירה שלי?(איך אפשר לשנוא אותו בכלל?הא?).
תשמרו על עצמכם!
טאי שלכם.
ילדתי,אמרי "לא" למוכות,אלו הם נדנודי החיים המטלטלים בך..זה לא משהו שמעט מקרני השמש לא יוכלו לרפא..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
