Stranded in this spooky town
Stoplights are swaying and the phone lines are down
This floor is crackling cold
She took my heart, I think she took my soul
With the moon I run
Far from the carnage of the fiery sun
Driven by the strangled vein
Showing no mercy I do it again
Open up your eye
You keep on crying, baby
I’ll bleed you dry
The skies are blinking at me
I see a storm bubbling up from the sea
And it's coming closer
And it's coming closer
You, shimmy shook my bone
Leaving me stranded all in love on my own
What do you think of me
Where am I now? Baby where do I sleep
Feel so good but I'm old,
2000 years of chasing taking its toll
And it’s coming closer
לא הייתי מה22.12 בבית ספר.
היום אנחנו ב13.1.
באתי רק פעמיים לשיעור אזרחות ואנגלית.
אני לא רוצה לבוא לבית ספר.
אני לא רוצה להיות שם.
לא רוצה.
אני לא רוצה לראות אותם.
אני לא רוצה להתעמת.
לא רוצה להתמודד.
אני רוצה שהכל יעבור כבר.
אני רוצה שזה יגמר.
אני רוצה לחזור לאז.
אני תקועה אז.
אתמול הייתה לי שיחת נפש עם פיטר. במשך שעות.
הוא הבין. לפחות ניסה. זה כבר המון.
אני לא רוצה להיות חייבת.
אני לא רוצה שזה יהפוך לשגרה.
המצב הזה. ההרגשה.
אני מתה מפחד.
מהפחד שזה ימשך. רק שזה לא נמשך. זה משתנה. זה מתדרדר.
הבית שלי הרוס.
לא שזה חדש או משהו, אבל למצב כזה זה עוד אף פעם לא הגיע.
על הבית האמיתי עדיף בכלל לא לדבר.
הנשמה שלי הרוסה. כרוכה.
אני עייפה.
13 שעות שינה לא עוזרות לי בלילה.
יצאתי מכלל שליטה. מהשליטה שלי.
אין לי במה לתפוס.
אני לא יכולה לתפוס.
אני מכריחה את עצמי לסבול.
כי התרגלתי.
אתמול דיברתי. עם אמא.
על הכל.
בערך.
היא אמרה שאני חייבת לברוח.
שאני בסכנה.
שאני נעשת כמוה.
חלמתי. שאני נופלת. בתהום עמוקה. ללא סוף.
אותו חלום כבר חודש.
אין איך לעצור. אין איך להתגבר.
שקעתי.
בשקרים שלי. בצרות שלי. בחיים שלי.
הזנחתי.
אני זאת שאמורה להוציא את עצמי מזה.
אבל איך זה שאני לא רואה כלום..?
חושך. זה הכל.
אני מתחננת להצלה.
זה כבר לא מצחיק.
А в ответ..ТИШИНА
... 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: