זה בא בהתקפים.
חודש אחד יש לי מלא פוסטים (3 למען האמת)
חודש אחרי זה - כלום.
וכחוזר בזה.
הפוסט הזה מוקדש לה בלבד. למרות שמגיע לה הרבה יותר מזה.
עוד 5 ימים פולין. חוזרת ביום הראשון של פסח.
מלא דברים להספיק בחופש.
לא לשכוח לעבוד.
לראות אנשים.
להשלים שעות שינה.
ללמוד.
לכתוב...
חזרתי לכתוב.. אחרי כמעט שנתיים של יובש מוחלט. באמצע הלילה זה חזר אליי.
מתקדם בקצב מטורף.
מה שהיה בפורים, יבוא כנראה באחד הפוסטים הבאים. כי הפוסט הזה הוא רק שלה.
לא נעים לי לגזול עוד מקום ממנה.
רק עוד יומיים נשארו. יומיים - כדי שזו תהיה שנה.
מעורר חלחלה לחלוטין.
שנה מאז שאת לא פה.
ואני לא שוכחת.
עד כמה מוזר שזה ישמע,
אני באמת מרגישה שאת פה.
איתי. כל הזמן.
אז עכשיו יחד עם סשה אתם המלאכים השומרים שלי.
ואתם כנראה מצליחים.
כי אני עדיין פה.
סבא עושה מסיבת יומולדת עוד יומיים.
חולני לגמרי, את לא חושבת?
לחגוג, ביום שאיבדתי אותך?
שעזבת אותי לנצח?
אני אמורה באותו יום לחגוג עוד שנה של מישהו אחר בחיים האלה?
זה לא פייר.
את היית אמורה להשאר.
לא הם.
אף אחד מהם.
רק את.
לאף אחד לא הגיע כל כך לחיות כמו שהגיע לך.
זה פשוט לא פייר...................
בכל אופן,
שנה. ואת לא פה.
I said i thank you
I'll always thank you
More than you will know
Than i could ever show
And
i love you
I'll always love you
There's nothing i won't do
To say these words to you
That you're beautiful forever
Always, always, and forever
[[[Angel]]]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: