אני לא יודעת מה בדיוק עובר עליי בזמן האחרון. אני לא יודעת אם יש לכל זה סיבה או לא. אני רק יודעת שזה לא מרפה.
כלום לא מרפה. ואני כבר נכנסת למצב של תוקפנות. אני תוקפת את הרגשות האלה. את המחשבות. אני מתקיפה.
אולי יותר מדי דברים קרו שנה שעברה ובגלל זה כלכך קשה לי להרפות. שוב, אני לא יודעת.
מה שאני כן יודעת, זה שאני לא יכולה לדבר. אני נסתמת מבפנים. אני מעדיפה שלא ידעו.
למה להכאיב גם להם? אותה תכונה שניסיתי כל השנה שעברה להלחם איתה. ובסוף..? כנראה שלא הצלחתי.
אולי הלכתי רחוק מדי. אולי איבדתי את עצמי בדרך? אולי.
אולי כל מה שאני באמת רוצה, זה רק לחזור. לחזור לאותו זמן. לאותו יום. רק לחזור. לחוות את זה שוב.
להיות שם. כשהכל היה כלכך..... כשהכל נראה מושלם. פשוט. טוב. אולי. כנראה. אני לא יודעת.
זה מה שהכי מתסכל. אני באמת לא יודעת. אני לא יודעת מה אני רוצה. מה אני עושה. למה. לא יודעת כלום.
וזו ההרגשה הכי זוועה. במיוחד בשביל מישהי כמוני. שתמיד הייתה בשליטה. ואיבדה את השליטה על הכל אז.
רק דבר אחד תמיד היה לי. השליטה על עצמי. ועכשיו גם זה נמוג. אז מה הלאה? שוב, אני לא יודעת.
אני מודעת לכל הדברים שאמרתי במשך הזמן. וכנראה שזו סתם הייתה פוזה. או שאולי ניסיתי לגרום לעצמי להאמין.
לשכנע. אבל עמוק בפנים זה לא עבד. נמאס לי להסתיר את זה. זה לא עבר. אני רוצה את זה. צריכה. זקוקה.
אבל זה לא יחזור. כי עברה שנה. כל החיים שלי זו השנה הזו. כל מי שאני זו השנה הזו. והיא נגמרת. ואני רק רוצה להגמר איתה.
להתחיל מהתחלה. לראות את סוף. לדעת מה מצפה. פחות או יותר. משהו. קצת.
איבדתי יותר מדי.
מהר מדי.
בכאב גדול מדי.
ואני רוצה לחזור. לשנות. או שלא.
רק יום אחד.
בבקשה.
כמה דברים שאני צריכה להתנקות מהם:
השיר של מישל.
My Dear Michel was all.
The person i could talk to at night.
The porson i could cry all my pain away.
My Dear Michel was all.
He could make me smile.
He could make me laugh.
No matter how sad i was.
My Dear Michel was all.
A father, a teacher, a friend.
Part of my soul, part of me.
My Dear Michel was all.
He had his own web-world.
Which everyone loved him there.
My Dear Michel was all.
He used to say helllllllllo.
lol It was his life.
My Dear Michel was all.
Called us candy, nathalie.
Some-other-british-cow.
My Dear Michel was all.
And then he went away.
My Dear Michel was gone.
No more talking in the night.
No more hugs, kisses.
No Dear Michel.
Because he was always there for us.
But there was no one for him.
(נובמבר 2007)
דשה אמרה. תתאפרי. תהיי יפה. אל תראי שזה מפריע לך. תהיי חזקה יותר. תהיי..
[[[NaTi]]]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: