"או אהבה פתאום היא מתפרצת.."

אחחח סוף סוף!

יש מין הרגשה כזאת באוויר שאין יותר געגוע למשה,שאין יותר רצון להיות איתו,שאין יותר חשק לחשוב עליו :]]

מצויין לא?משה עשה את מה שהכי שנוא עליי שבנים עושים,עזבו שהוא לא כיבד אותי,עזבו שהוא זלזל בי(כי למען האמת שחושבים על זה הוא עשה את זה כל הזמן שהייתי איתו בקשר ופשוט לא שמתי לב או שהעדפתי להעלים עיין משו שהוא הרבה יותר גרוע),אבל לי יש גבולות אדומים משלי והוא חצה אותם באותו יום...

מוצאי שבת שעבר,היתה המימונה,ומבורא עולם כמובן הקדוש ברוך הוא שבשמיים מלך מלכי העולם,לא הלכתי עם ההורים שלי למימונה אותו יום כי לא הרגשתי ממש טוב,ואז החברה הכי טובה שלי-שהיא ידידה של חבר שלו אמרתי לכם,התקשרה אליי ואמרה לי אם אני מרגישה טוב שיש לי הזדמנות לראות את משה כי החבר שלו אמר לי גם לבוא איתם לבית של משה למימונה,בהתחלה היססתי אבל בשנית אמרתי שכנראה זאת ההזדמנות שלי להראות לו שהוא כבר לא בראש שלי וששכחתי ממנו ושבאמת אנחנו ידידים ולא יותר מזה,וגם לראות אותו מבלי שהוא יידע כמה רציתי אמרתי לה סבבה ושאני מתארגנת,התארגנתי הייתי לבושה סוף הדרך,נראת טוב לאללה הם באו לאסוף אותי ויצאנו לדרך לעפולה..הדרך שהייתי בה כל כך הרבה פעמים לצערי!

בדרך אני רק נזכרת בדרך אליו,כמה פעמים הייתי עושה אותה ואומרת לעצמי אני פאקינג תקועה בילד הזה כל כך הרבה זמן ואת כל זה הייתי עושה בשבילו??אחרי כל מה שהוא עשה עכשיו בדיעבד לא הגיע לו שאני אעשה אפילו חצי דרך כזאת אליו,אבל זה רק הוכיח לי עד כמה אני אהבתי אותו..,כל הדרך היה לי רק צמרמורות והתרגשתי הבטן התהפכה לי 360 מעלות כי ידעתי שאני הולכת לראות את מי שאני אוהבת ובכלל את הבית שלו(שכמה חודשים טובים לא הייתי שם),את המשפחה שלו ואת כל הסביבה שלו פעם אחת ולתמיד{רק חבל שלא ידעתי שהערב הזה הולך להגמר בלהכיר את הפרצוף האמיתי שלו והוא יהיה לרעה},הגענו לשם אני הייתי לבושה חשוף וממש התביישתי להכנס אני נכנסת עם החברה שלי,ואני מאחוריה כזאת נראת כמו אחת שאין לה בטחון עצמי בגרוש אז הוא אומר לחברה שלי מניינים ואז הוא עושה לה כזה כמו ילד מטומטם מה שהוא בעצם"מי זאת מאחורייך?" אה רויתת מניינים ממי?ומה את מתביישת הוא אומר לי כנסו..אנחנו נכנסות ועל המכה הראשונה את מי אני קולטת?!את חברה שלו לשעבר זאת שהוא היה איתה חודש ויש לה שם של שרמוטה זה עוד קטן לידה..

המשכנו לשבת בבית שלו וראיתי את אמא שלו אמרתי לה שלום ואמרתי גם לאחותו שלום בנשיקות,התיישבנו וראיתי את המשפחה שלו חח משפחה מרוקאית לאללה,הזכיר לי קצת את שלי,ראיתי גם את סבתא שלו ובקיצור הכרנו את כולם..

אני נצמדתי לחברה שלי ולא עזבתי אותה כמובן ולא התייחסתי אליו בכלל בכלל,אפילו לא מצמצתי לכיוון שלו,ואני אומרת לחברה שלי"חיים חברה שלו לשעבר פה מה היא עושה פה בכלל?"ואז לפתע איך שאני אומרת לה את זה מהזווית של העיין מה אני קולטת?!שהוא מביא לה כסא מושיב אותה מתייחס אליה כ"כ בכבוד כאילו היא הביאה לו ילדים לעולם או לא יודעת מה..ושתבינו שאליי הוא התייחס בזלזול גמור,אה אגב שנכנסו הוא אומר למור "איזה מניאק אתה"יעני בגלל שהוא הביא אותי ומשה לא ידע והחברה הזאת לשעבר שלו היתה שם.

קיצור פתאום חברה שלי רואה את משה לוקח אותה לצד אומר לה משהו וכשהם חוזרים היא לא מפסיקה להוריד ממני ת'עיניים שעוד שנייה נפלו לה מלהסתכל עליי,ואז הוא מחבק אותה,ונותן לה נשיקה בצוואר ככה כשאני כמה מטרים מלידו,באותו רגע ירד לי מסך שחור מול העיניים לא יכולתי לא לראות אותו ולא להריח אותו מקילומטרים,המחשבה של הזלזול ועל הקטע המסריח הזה שאניהכי שונאת שבנים עושים לי גרמה לי לבחילה.והוא -הילד שהכי עשה מעצמו "אני מכבד כל בחורה ואני מעריך אותך"בתוך שנייה גרם למילים שלו להתפוגג להתמוגג מה שתרצו.

הוא התיישב לידינו והתחיל לדבר עם החבר שלו זה שאיתו באתי,ואני ממשיכה לא להתייחס אליו אפילו לא להסתכל לו בפנים מרוב הגועל והשנאה שהרגשתי אליו והיא ממשיכה להסתכל עליי אני אפילו לאיכולה לספור ת'פעמים שהיא הסתכלה עליי,כנראה בגלל שהוא אמר לה שאיתי הוא היה בקשר ..מין הסתם.

טוב ישבנו שם איזה חצי שעה-שעה,ואז באו החברים הכי טובים של משה,סוף סוף יצא לי להכיר אותם,אחד חבר שלו ממש טוב מגיל ממש קטן ועוד אחד שנראלי הוא בן דוד שלו אבל הוא חבר ממש טוב שלו,ובלב שלי הייתי מאושרת לאללה,גם מהפרצוף שהכרתי שאין למשה בכלל כבוד לא לבנות ולא לעצמו,ופתאום אני רואה את החבורה הערסית שלו שבכלל הבנתי שהוא אפילו גם לא לרמה שלי בקטע של חוכמה או משהו כזה.

ואז התחלנו ללכת לכיוון הבית של חבר שלו,עוד חבר,עוד עמחה חחח,והלכנו באוטו אז אמרתי לאחותו שלום וזה ונסענו משם,התיישבנו באוטו ואז הוא בא לשבת לידי משה,אני לא יכולה לתאר לכם את ההרגשה שלי,אבל הייתי מרוצה שלא התייחסתי אליו בכלל גם אם לא יודעת מה עבר לי באותו רגע בגוף הידיים שלו נגעו בשלי,אבל לא היה לי את הרצון העז הזה לגעת בו ולהגיד לו משהו אפילו,אני הסתכלתי בכלל אל מעבר לחלון כי ישבתי ליד החלון ועצמתי עיניים ואמרתי לעצמי"רוית זה רק אוויר אל תעשי שטויות תזכרי בפלאשים של מקודם שלו מחבק מישהי אחרת ומזלזל בך"הנסיעה היתה קצרה וישר יצאתי מהאוטו בשביל שאני לא אעז אפילו לחשוב על עוד איזה שטות.

ואז ראינו עוד חבר שלו אחד מהבסיס והוא חיבק ממש את חברה שלו אפשר להגיד שהוא עשה את ההצגה שלו אותו יום,עלינו לחבר שלו ההוא הביתה,חח הייתם צריכים לראות את הפרצופים של הבנים שם שהם הסתכלו עליי ועל חברה שלי כאילו נפלנו להם מהירח,התיישבנו שם והרגשנו הכי לא קשורות בארץ דיברנו בינינו לבין עצמנו אפילו לאניסיתי להתחבר עם החברים שלו רציתי שהוא יראה שלא הוא ולא החייים שלו מעניינים אותי בכלל ובגלל זה לא התחברתי שם לאפ'חד.

הוא היה נראה כזה מבוייש וכאילו הוא לא רצה שאני אכיר את החברים שלו אבל הכרתי אותם בכל זאת,וראיתי את עצמי יורדת אל העם מה שנקרא,מה שהרגשתי עם עצמי היה הכי מגעיל כי ראיתי עם איזה רמה הלכתי ולאיזה רמה ירדתי.אבל תמיד אפשר לעלות

התיישבנו אני והחברה שלי והיה לחבר שלו הזה אח קטן,ילד ממש חמוד,פלפל כזה,ואז משה שיחק איתו וזה היה הרגע שהכי רציתי לתת לו חיבוק משום מה,ולא אל תטעו-לא עשיתי טעות כזאת ואני לא אעשה!,אז הוא אומר לו אתה רוצה שאני אעשה לך כמו מצלמה?והתחיל לעלות אותו וכאילו הוא גם מצלם,באותו רגע אמרתי לעצמי איזהאבא טוב הוא יהיה איזה חמוד הוא,הלוואי שהוא יהיה האבא של הילדים שלי הוא היה נראה כזה מתוק וכזה רגיש,צד שלא ראיתי 10 דקות לפני כן,אבל עדיין ממש אהבתי,חחח אחרי כמה רגעים התעששתי על עצמי ואמרתי לעצמי,איכס הוא אפילו לא שווה שאני אגיד עליו תדברים האלה הוא יחשוב עליי ועליו משהו כי הוא לא לרמה שלי,חברים יצאו ונכנסו מהבית של החבר ההוא וזה היה נראה חמולה של ערסים אחת גדולה,הם מדברים בערסיות כזאת,מזלזלים ,לא יודעת אפילו איך להסביר לכם אבל בוא נגיד שממש לא אהבתי.כל מה שהם חושבים עליו זה בנות או שתייה חריפה.

ואז הוא בא התיישב ליד החברה שלי,(אחרי שהוא היה כל שנייה בטלפון ועשה הצגה של פוזות שלא ראיתם דברים כאלה כאילו),והיא שרפה לו ת'יד אז הוא התחיל לדבר איתה אבל גם אז לא התייחסתי אליו בכלל הוא לא עניין אותי,ישבנו שם גם איזה שעה וחצי משהו כזה ואז אמרתי לחברה שלי יאללה בואי נלך מהמקום הזה הספיק לי מה שראיתי ואנ'לא רוצה לחזור לפה יותר לעולם לפחות לא לראות ת'ילד הזה כי גם לה שעמם,אז באנו ללכת ואז משה אומר לחבר ההוא שלקח אותי נו מה אתה רוצה שאני אשיג להם טרמפ והם ילכו אם אתה רוצה להשאר יעני מה הוא חשב לעצמו באותו רגע?עוד יותר גרם לי להגעל ממנו..ואז היה לו טלפון אז לידי הוא אומר"אוף מה היא רוצה המירית הזאת(החברה שלו לשעבר),מה היא חושבת שאני חבר שלה ואז הוא ענה לטלפון,חחח כמה הילד הזה יכול להיות מגעיל זה משגע  אותי אמרתי לעצמי,וכמה צבוע ורכלן כאילו ראיתי בו כל כך הרבה דברים שלא ראיתי לפני כן,אבל כל הזמן שהייתי במקום הזה רק אמרתי תודה לבורא עולם לזה שבשמיים שפקח לי את העיניים סוף סוף.

קיצור באנו ללכת עמדנו ליד הדלת והוא נעמד שם שעה,וחשב שאני עוד אגיד לו שלום יעני בלחי רגיל אבל אפילו את זה לא נתתי לו חח וזה גם לא היה כל כך בכוונה באותו יום פשוט בגלל מה שהוא עשה אז גם לא התחשק לי אפילו להגיד לו שלום,ואז הוא אומר לחברה שלי שאנחנו יורדות במדרגות אחרי שאמרנו לכולם שלום,"תשני תפרצוף שלך זה לא מתאים לך ותגידי גם לזאת שמאחורייך" (משפט שפשוט דרש צומי אבל הוא לא ממש קיבל את זה הוא קיבל משו יותר תוקפני ממה שהוא ציפה),אני דפקתי חיוך טבעי כזה ואמרתי לו החיוך הזה תהיה בטוח לא יירד לי מהפנים וזה היה הפעם השנייה נראלי באותו יום שהמבטים שלנו נפגשו, כי הוא הסתכל עליי כשישבתי ליד חברה שלי והמבטים שלנו נפגשו,אז זאת היתה הפעם השנייה ואז הלכתי רדתי במדרגות כשהדמעות חונקות את הגרון שלי.

נסענו בחזרה לחיפה,הרגשתי כל כך מטומטמת ועם זאת גם כל כך תמימה,אמרתי לעצמי איך לא ראיתי את זה כל הזמן אם היא באה לשם למימונה זאת אומרת שכנראה הם הרבה זמן בקשר,ועוד ראיתי ממנה הודעה אותו יום שישנתי אצלו ,לא הפסקתי להטיח בי את האשמה,אבל אז אמרתי לעצמי זאת לא אני אשמה-זה הוא,הוא היה הילד המגעיל שיצא בסיפור הזה,הוא עשה ת'פאדיחה שלו באותו יום והוא גם הפסיד ילדה כמוני,אני לא צריכה להאשים ת'עצמי בכלום.

בדרך אני כל רגע עוצרת ת'דמעות ואומרת לעצמי,איך הוא כיבד אותה כאילו מה היא עשתה בשבילו ואני שהייתי איתו בכל הרגעים שהוא היה צריך אותי והערכתי אותו ודאגתי לו והכל אותי בקושי הוא עשה טובה שהוא שאל אם אני רוצה לשתות משהו,אני לא משווה ביני לבינה כי אין מה להשוות בכלל אני ראיתי איזה רמה היא ואיזה רמה אני וזה שמיים וארץ גם ביופי החיצוני וגם בפנימיות ובערך העצמי.אבל זה ההפסד רק שלו לא שלי.

הגעתי הביתה ולא בכיתי הפלא ופלא כנראה משמיים זה לא היה שווה שאני אבכה עד היום-שבוע וחצי אחרי לא בכיתי,כנראה כי לא הגיע לו הוא לא שווה את זה וכל הקשר הזה למכתחילה לא היה שווה את זה,הבנתי שהוא לא שווה אותי,ושאני בכלל לא צריכה לחשוב עליי ועליו כי אין כזה דבר לא היה ולא יהיה,הוא לא ברמה שלי,הוא לא כיבד אותי ולכן עכשיו מגיע לו שאני לא אכבד אותו,לא ציפיתי לשיחה ועד עכשיו אני לא מצפה כי השיחה הזאת לא תועיל לכלום אבל מתוך האנושיות שאתה יודע שהתנהגת הכי מגעיל בעולם,ולא תגידו שעשיתי לו משהו רע,בחיים שלי לא פגעתי בו,והוא פגע בי סתם ככה כי היה בא לו או לא יודעת מה,אבל עדיין מתוך הקטע שאתה יודע שעשית טעות ואני ראיתי עליו תתקשר תשלח הודעה שאתה מצטער שזה יצא ככה אפילו או לא יודעת מה.זה לא עניין אותו בכלל,אבל אני הבנתי את שלי והפנמתי,וכן אני לא רואה את עצמי איתו,ואני לא רוצה כל הזמן לראות אותו או מנסה שזה יקרה.זה הפסיק לעניין אותי ממזמן הציפייה הזאת לראות אותו,והציפייה שהוא יתקשר וכל ההתאבדויות למינהם שאני רק שומעת משהו עליו או שאני רואה איזה תמונה שלו.

אני שמחה שרק בורא עולם פקח לי את העיניים והראה לי איזה מין סוג של בנאדם הוא,ואת כל החסרונות שאפשר למצוא בבנאדם זה קיים בו,זה יכול להיות שהוא אוהב מישהי אז זה אחרת לגמרי,אבל תהיה בנאדם אנושי לפחות,כי בסה"כ לא עשיתי לו כלום,לא פגעתי בו תמיד רציתי שיהיה לו טוב ותמיד ניסיתי שיהיה לו טוב אבל אני יודעת איפה היתה הטעות שלי בקשר המגעיל הזה שבחיים אני לא אחזור על הטעות להיות ב"קשר "עם מישהו ואנ'לא אתפשר,אני ויתרתי על עצמי במערכת היחסים הזאת וזאת היתה הטעות הראשונה שלי,לא הערכתי את עצמי מספיק ונתתי את עצמי מעל ומעבר ואני זאת העדיפות הראשונה שלי במערכות יחסים ובכללית בחיים אני אוהבת תעצמי ורק ככה אחרים יאהבו אותי בחזרה.

וזהו היום אחרי שבוע וחצי שהפרשה הזאת מאחוריי וכל הסיפור הזה מאחוריי אני יכולה  להגיד בוודאות ששכחתי ממנו והוא כבר לא מעניין אותי וזה שהוא לאיתקשר זה גם לא מעניין אותי כל מה שקשור אליו זה לא מעניין אותי,אני ממשיכה בחיים שלי עוד טעות שעשיתי כשהייתי איתו בקשר התרחקתי מכולם מכל הידידים שלי,וזאת טעות ,אבל תמיד אפשר לחזור..

וחזרתי להיות בקשר איתם וטוב לי עכשיו ברוך השם עם החיים שלי :]]]וזהו אין יותר משה לא תשמעו עליו,ואני בטוחה שאם תשמעו עליו זה בקטע שהגלגל התהפך,והוא חזר על ארבע כמו כולם..התקופה הזאת מאחוריי וזה הכי חשוב

הכרתי עכשיו מישהו שהוא נראה סבבה לאללה הוא לא חתיך על אבל יש בו גבריות כזאת,הוא לוחם והוא גם חכם בנתיים הוא מצא חן בעיניי ונראה לאן זה יוביל.

אני לא ממהרת ואני עדיין גם בשלב שאני לא יודעת בדיוק מה אני רוצה ואם בכלל אני רוצה אז בנתיים אני לוקחת את זה לאט וב"ה נראה מה יהיה..

אתמול גם עבר עליי לילה ממש לא פשוט אבא שלי שיהיה בריא ניצל מתאונת דרכים בנס,תודה לקדוש ברוך הוא,וזהו..

יאללה נשתמע אני עפה מפה..

שיהיה שבוע טוב ובשורות טובות :]

אה ד.א -

עוד 11 יום ליומולדת שלייייייייי!!!