הלכת בסוף, היה לי קשה אבל לאט לאט אני מתחזקת.
איבדתי את עצמי, נשברתי לאלף רסיסים קטנטנים ואז חיברתי את עצמי מחדש וכל מה אני מצליחה לחשוב עליו הוא פטנציאל. מה היה הוטנציאל שלי? איך לא הגשמת את מלוא הפוטנציאל שלך בעיניי.
ואני מרגישה שהרשומה הזו בבלוג צריכה להיות בשבילי. כי אני צריכה אותה. אני צריכה את המילים האלו, אני צריכה להוציא כאב וליצוק אותו לתוך עמוד עריכה שהוא כבר זר לי, אבל עמוק בפנים הוא הדבר הכי מוכר לי. רציתי אותך. לא רצית אותי. זה נגמר.
אני צריכה, ותסלח לי איפה שתהיה ביקום, למחוק את כל מה שחשבתי. חשוב לי לזכור את כל הדברים הטובים שלמדתי מזה: שאני יכולה להתגבר על הכל, אפילו על הכאב הכי גדול, La douleur exquise. שאני יכולה לגלות חלקים מעצמי ולהשתפר גם כשאני עוברת חוויה שלילית, שיש לי מעגל חברים מדהים ואנשים לדבר איתם.
בניגוד לכל השליליות, זה דבר מדהים כשלעצמו. אז תודה לך, אני צריכה לשחרר עכשיו. את כל מה שהיה יכול או לא יכול להיות בינינו. את ה-What if וה- Why not.
אני צריכה לחזור לחיות, כי יש לי בשביל מה.
בנוסף, הפסקתי לעשן לפני כמעט שבוע. אני כותבת את זה בכל מקום כדי שלא תהיה לי מוטיבציה להיכשל. כי יש לי בשביל מה להפסיק.
They say times are hard for dreamers
and who knows maybe they are
people seem stuck
or lost at sea
and I might ne a dreamer
but it's gotten me this far
and that is far enough for me
Look out my window
there's a view of other windows
my own museum full of paintings
I look through
where everything is clear
it isn't where I am
it's only where I'll go from here
that matters now
and I am not afraid
cus everything I'll ever need appears
this is how how my world gets
made
(Amelie OBC- Times are Hard For Dreamers)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
