-פשוט המזל שלי-

~~~~~

נכנסתי לחדר של יואב ולא האמנתי למה שראיתי.

נוי הייתה שם.

מה היא קשורה עכשיו?! איזה כלבה אוף אני שונאת אותה!

"אה מיטל בו..בואי תיכנ..סי" יואב אמר בגמגום.

נכנסתי וישבתי על המיטה.

"אז.... מה.. מה קורה?" שאלתי ולא הבנתי עדיין מה נוי עושה פה.

"אהה בסדר.. נוי בדיוק באה לקנות ממני כרטיס לרוק עצמאות" הוא אמר

"אה כן.. באתי ואפילו נשארתי פה קצת.. טוב אז אני אלך" נוי אמרה, שמה את הארנק בתיק שלה וקמה מהכיסא שישבה בו, "תודה רבה יואבוש! על הכל!" היא הוסיפה ונתנה לו נשיקה על הלחי.

"חח בקשה, בקשה" אמר לה בחיוך.

"יאללה ביי מותק" אמרה והתקדמה לכיוון הדלת, "אה ו...ביי מיטל" הוסיפה כשהייתה כבר מחוץ לחדר.

"ביי.." סייננתי.

"מה זה היה עכשיו?" שאלתי אחרי כמה דקות.

"אממ סתם היא באה לקנות ממני כרטיס.. חח כבר אמרתי לך" הוא אמר.

"וואלה... טוב" אמרתי, "אתה כל הזמן ככה מזמין ט'ניקיות ל'קנות ממך כרטיסים'?" שאלתי בזלזול.

"חחחח נו מה יש לך... מה אתה ככה"

"אתה יודע שאני שונאת אותה!" אמרתי

"אהה... טוב לא ידעתי" הוא אמר

"מה אתה מאלה שאוהבים אותה?"

"בטח מה... אנחנו חברים" הוא אמר. מה?!

"מהההההההה????" שאלתי בהלם.

"כו מה... לא ידעת?" הוא שאל ברצינות.

"לא... לא.. מה?!" הייתי עדיין בשוק.

הוא ונוי חברים?! מה... לא הבנתי מה הולך פה! הוא אמור לשנוא אותה! היא כונפה מכוערת הוא לא אמור לשים עליה! איכ נו רציני... איזה טיפש הוא! אוף אני ממש שונאת אותה! היא כל כך בעעע! טוב אולי אני סתם מקנא... פחח או שלא?! למה שאני אקנה?! אני כבר לא אוהבת אותו ואין לי רגשות אליו או משהו כזה...

"נו מה.. חח את רצינית שאת לא יודעת??" שאל.

"אתה רציני שאתה חבר שלה?!"

"חח כן.."

"מה.. למה אבל... היא כונפה מכוערת!" אמרתי בכעס

"נכון..." הוא אמר

"מה נכון... אתם חברים מה אתה אומר לי נכון!"

"איכס ניראה לך שאני חבר שלה... האי סתם נדבקת אליי!" הוא אמר.

"אה אז אתה כאילו עבדת עליי פה?!" שאלתי ולא הבנתי מה הולך.

"חחחח כן אהבלה!" הוא אמר וצחק.

"יואו למי קראת אהבלה?!"

"לך..."

"יואווו1!!!" צעקתי וזרקתי עליו כרית.

"אחח זה כאב"

"חבל.." עניתי בחיוך.

"אהא" הנהן בהסכמה.

"אי איזה מגניב יש לך פה מחשב בחדר!" אמרתי כששמתי לב שהוא ישב בדיוק מלפני המחשב והסתיר לי אותו כל הזמן הזה.

"חחחח וואלה איזה יופי ששמת לב"

"קום, תן לי להיות בו קצת" אמרתי לו וקמתי.

"לא רוצה ולא רוצה" אמר והוציא לשון

"קום!"

"לא רוצה!"

"נו יואב אל תשגע אותי! קוםםם!!!" אמרתי וניסיתי למשוך אותו.

"לא רוצה מה תעשי"

"אשב עלייך..." אמרתי והתיישבתי עליו.

"אחח יו נו איזה שמנה" אמר

"שתוק יא קוף"

הלכתילמחשב שלו וראיתי שהוא מחובר לאיסיקיו.

"טוב בוא נשנה לך את האווי..." אמרתי, "מממ נרשום... 'מיטלוש אהובתי המושלמת אצלי... לא להפריע' עם איזה סמיילי קטן... נכון אחלה אווי?" שאלתי אותו בחיוך.

"חח כןכן" אמר בחוסר התעניינות

"מה אתה מזלזל ככה"

"מה נו כן זה אחלה אווי אבל את מועכת אותי!!!"

"בעיה שלך אני אמרתי לך לקום..." אמרתי, "תגיד איפה אני בכל הרשימה הזאת של האיסיקיו שלך?!"

"אהה אממ את... קראתי לך באיסיקיו 'חב...' "

"אה! זאת אני פה?! 'חברה של דן'?!" שאלתי.

"חחחח כן" הוא אמר

"יואו מה אתה רציני שאתה עדיין שומא אותי ככה?! זה ככה מאז שהוספתי אותך שזה כבר אמ... שנה וחצי!" אמרתי.

"חחח נו כן מה אני אעשה... הסתובבתם כל הזמן ביחד והייתי בטוח שאתם חברים אז כדי שאני אזהה שזאת את רשמתי לך 'חברה של דן' וזהו... "

"טוב אם אתה אומר"

"נו מה את לא זוכרת את זה ששאלתי אותו פעם אחת אם אתם חברים... ובשיחה הראשונה שלנו באיסיקיו שאלתי אותך למה אתם לא חברין ואמרת לי שאתם לא אוהבים אחד את השני בצורה כזאת וזה.. ושאתם רק ידידים טובים, אני יודע מה... משהו כזה. אה טחח ושאלתי אותך גם אם הוא חתיך וכל מיני שטיות כאלה"

"טובטובטוב בסדר! חפרת לי!" אמרתי.

"נו בסדר מה... שתיראי שיש סיבות לכינוי הזה!" הוא אמר, "את דנה שמרתי כ'ידידה של דן' אבל אז מחקתי אותה כי לא יצא לנו לדבר בכלל"

"חחח באסה לה..." אמרתי

"תכלס נכון" אמר והוציא לשון

"טוב יואב אתה לא נוח קום ותן לי לשבת!" אמרתי

"טובטוב...!" אמר, הקים אותי מעליו והלך לשבת על המיטה.

"אהה... עכשיו טוב" אמרתי בחיוך כשישבתי על הכיסא.

"כן הא... לפחות אין איזה דבה שמועכת אותי!"

"חחח שקט אתה דבה!" אמרתי לו.

"טוב אבל גם את"

"אה.. ואני ודן לא חברים בכלל!"

"חחחח כן אני יודע... מה הקשר אבל לא עברנו את זה כבר?!"

"זה סתם מוזר שאתה עדיין משאיר אותי בכינוי הזה!" אמרתי

"מה אני כבר מזהה אותך ככה... אני רגיל לזה" הוא אמר

"חחח טוב מה שתגיד" אמרתי אחרי כמה דקות.

"תגידי מה הקשר שלך ושל עומרי?!" הוא שאל פתאום בלי קשר לכולם.

"איזה עומרי...?" שאלתי ולא הבנתי

"נו... עומרי, עומרי! מהשיכבה שלי!" הוא ענה.

"אהה! טחח אין לי מושג הוא הוסיף אותי לאיסיקיו שלו" אמרתי והמשכתי להסתכל ברשימת אנשים שלו באיסיקיו שהייתה די גדולה האמת.

"אה טוב... אתם מכירים או משהו?!" הוא שאל

"לא" עניתי

"מתי הוא הוסיף אותך?"

"ממ לא יודעת לפני איזה שבוע.. לא זוכרת" אמרתי, "מה כל השאלות האלה?!"

"סתם פשוט הוא אמר לי איזה משהו עלייך לא יודע מה אז לא הבנתי מה הקשר שלכם"

"יא איזה מגניב יש לכם פה תמונות משפחתיות!" אמרתי אחרי כמה דקות כשגיליתי שיש לו תיקייה מאלה בתמונות של כל המשפחה שלו.

"חחח כן..." הוא אמר

"ניראה לי שיש לך פאלפון..." אמר פתאום

"מה למה... איפה?" שאלתי

"חחח מה איפה.. התיק שלך רוטט"

"אה אוי... תביא לי אותו" אמרתי

"טוב שניה" הוא אמר וחיפש את הפאלפון שלי בתוך התיק שלו

"מי זה?" שאלתי אותו

"רשום פה 'דנוש מחייג\ת אלייך'" אמר

"אה תביא תביא!" אמרתי

"לענות לה?"

"לא נו תביא לי לפני שזה יתנתק ואני אצטרך לבזבז שיחות על חשבוני!" אמרתי

"טוב אני עונה.." הוא אמר

"לא!!!" צעקתי עליו. שיט נו אסור שהיא תדע שאני אצלו. אוי לי.

"היי דנוווווש" הוא אמר בקול של פאקצה.

"אוי לא..." סיננתי.

"מה מי זה... את כבר לא מזהה את הקול שלי?" יואב אמר.

"יש לך 3 ניחושים" ענה לה והצלחתי להבין שהיא לא מבינה עם מי היא מדברת.

"נו תביא לי!" אמרתי לו.

"אוף טוב קחי"

"הלו!" אמרתי כשהו הביא לי את הטלפון.

"מי זה היה?!" דנה שאלה אותי.

"אממ נו.. סתם עזבי.. חבר של אח שלי..." הוצאתי איזה שקר.

"חבר של אח שלך??!" יואב לחש לי במבט לא מבין.

"אה טוב מה שתגידי" היא אמרה

"אז מה קורה?" שאלתי אותה

"חח סבבה מה איתך?!"

"נחמד... נו מה את שם עם טמירוש שלך?!"

"כן... הוא בדיוק הלך לקנות פיצה אז מצאתי את הזמן להתקשר אלייך" היא אמרה

"אוכ יופי תשמיני תשמיני"

"רעה!"

"חחחח צוחקת" אמרתי

"את לא מבינה איזהב חמוד הוא! יואו הוא כל כך חמוד, וחתיך, ומושלם ואני מתהה" היא אמרה לי.

"חח כן הוא באמת חתיך" אמרתי, "לגבי החמוד אני לא כל כך יודעת אבל.." סיננתי בשקט כשנזכרתי במה שרוני אמרה לי בטלפון כמה ימים קודם.

"חחח כן אבל באסה לך שהוא שלי" היא אמרה

"כן אל תשאלי איך אני מבואסת מזה... כל היום יושבת בבית ומתאבלת על זה" אמרתי בצחוק

"טחחח" היא צחקה

"טוב אז אתם נהנים לכם ביחד?!" שאלתי אותה

"ברוררררר" היא צעקה, "טוב שמעי הנה הוא בא... יאללה אני אדבר אחתך כבר"

"טוב יאללה... ביי בובית" אמרתי וניתקנו.

"אפשר להבין מה זה היה שענית לטלפון שלי?!" שאלתי אותו.

"חחח טוב מה את מתעצבנת.. בצחוק" הוא אמר

"בצחוק" חיכיתי אותו

"יואו מה את מחכה אותי?!"

"מה אתה עונה לי לטלפונים?!" שאלתי וזרקתי עליו מחק שהיה על הסיפרייה שלו.

"אוץ'! שוב את מתחילה עם הזריקות שלך?!" הוא אמר וזרק עליי כרית.

"יואו!" צעקתי. קמתי מהכיסא והתיישבתי על המיטה לידו כדי לקחת כרית ולזרוק עליו גם.

"חחחח ניראה לך שתיזרקי עליי עוד משהו?!" הוא אמר ותפס לי את היידיים והצמיד אותי אליו.

"אהא" אמרתי בחיוך.

"אז ניראה לך לא נכון!" אמר והוציא לי לשון וניסיתי להביא לו כאפה אבל לא הלך לי כי הוא החזיק אותי.

"חחח לא תצליחי ולא תצליחי" הוא אמר

"אוף" אמרתי בפנים עצובות.

"איזה חמודה..." הוא אמר. חחח חמוד.

"נכון" הצדקתי אותו ,"טוב אתה יכול לעזוב אותי אתה יודע"

"לא רוצה" אמר

"חחחח טובבבב" אמרתי

"את שלי!" הוא אמר וחיבק אותי.

"לא אני לא...." אמרתי לו.

"את כן את כן!" הוא התעקש. יואו הוא כזה חמודדד! אוף אני מתה!

"טוב בסדר!" אמרתי וחיבקתי אותו גם. ישבנו מחובקים על המיטה כמה דקות בשקט עד שפיתאום שמענו קול מתקרב לחדר: "יואב אח שלי הבאתי לך את הדיסק ש... מיטל?!"

"אורן?!"

~~~~~

אני מאוד מקווה שהפרק יצא ברור ושאהבתם אותו.

עכשיו תקשיבו לי כולם!

אני מסבירה לכם פה, שהידיד הכי טוב שלי מת סבבה?! אז תפסיקו ללחוץ עליי לכתוב פרק!

זה פאקינג דן מהסיפור! זה לא איזה מישהו מהעיר שיצא לי לראות פעם או פעמיים, וזה לא סתם איזה מכר שלי, זה דן!

הדברים היחידים שיצא לי לעשות בשבועיים האחרונים זה ללכת לבית שלו ולנחם את המשפחה, ממש אין לי זמן לכתוב פרקים ולהמשיך עם הסיפור.

כאילו... הדבר הכי רע שקיים קרה! זה לא שמישהו עזב והוא הולך לחזור ולא שחברה שלי עברה דירה לעיר אחרת.

אז תנסו לגלות קצת הבנה, למרות שלא הכרתם אותו בכלל, ותנסו להיות יותר סבלניים.

תודה.