Well I never saw it coming
i should have strted running
A long, long time agooo!
And I never thought I’d doubt you
I’m better off without you
More than you, more than you know
I’m slowly getting closure
I guess it’s really over
I’m finally gettin’ better
Now I’m picking up the pieces
From spending all of these years
Putting my heart back together
‘Cause the day I thought I’d never get through
I got over you!!!
FINALLY
סוף סוף. וואוו.
כן, אני מרגישה הרבה יותר משוחררת, הורדתי מהלב ערימה ענקית של רגשות אשמה ותיסכול, של בילבולים שלא נותנים מנוחה.
זה כלכך כיף לחשוב על משהו שפעם הייתי חושבת לעומק ונכנסת לדאון רק מעצם המחשבה, לחשוב עליו עכשיו ולהגיד - לא אכפת לי!
וואוו. זו כזו הקלה.
כן, זה לא שזה קרה בבום וזה לא שיום אחד זה נחת עליי. הרבה דברים גרמו להבין את זה, וצעדים שעשיתי לקראת זה רק עזרו לי לצאת מזה כמעט לגמרי:)
בתור התחלה - הבנתי שזה פשוט חסר סיכוי. לא בגלל חוסר בביטחון מצידי, וגם לא מצידו. אלא, בגלל שאלו לא רגשות הדדיים, שהרי יש לו רגשות כאלה אפילו חזקים יותר, אבל לאחרת. אם הייתי עושה איזשהו צעד קדימה, צעד לקראת זה, הייתי נופלת. כי הייתי עושה את הצעד הזה בידיעה שלא יצא מזה כלום, ולהיפך, זה היה הורס חברות ממש טובה.
אחרי שכבר הבנתי, ופעם הראשונה גם הפנמתי, התחלתי לעשות את הצעדים. צעדים אפילו בשביל להראות לעצמי ולהוכיח לעצמי שזה לא זה. פרשתי ממקצוע שהייתי צריכה לפרוש מזמן(נכשלתי =\ ), ואחד הדברים ש'שיכנעו' אותי לא לעשות זאת כנראה היו הוא. לא במילים, אלא בנוכחות שלו שם.
נוסף לכל, הפסקתי לשאול עליו ולהתעניין לגביו יותר ממה שצריך. זה לא שהוא ממש לא מעניין אותי עכשיו. ממש לא. הוא ידיד ממש טוב שלי והוא ישאר כזה. אבל בינתיים יהיה איזשהו מרחק מסויים.
דבר נוסף: כשאומרים שאפשר לשכוח רק כשמגיע אחד אחר - זו לא סתם קלישאה! זה נכון.
אבל - אני לא חושבת שה'אחד' הזה צריך להיות אהוב. הכוונה היא לבנאדם חדש בחיים. זה יכול להיות אפילו מישהו שתמיד נמצא שם, מישהו כזה שפיתאום מואר באור שונה ממקודם. מישהו חדש לדבר איתו. מישהו חדש שרוצים להכיר. אני לא חושבת שהוא מה שגורם לשכוח, אני חושבת שהוא פשוט גורם להתעסקות שלך בסבל שלך לחלוף ולהתעסק בלהכיר אותו (אם הוא חדש) או להכיר את החלק החדש בו שעדיין לא ראית..:)
זה קצת מצחיק שאני אומרת שהתגברתי. אולי בעיני אנשים אחרים זה מצחיק, אנשים שלא מכירים אותי. אנשים שלא מכירים את ההרגשה. כשאני אומרת 'התגברתי' אני מתכוונת לרגשות ולא לבנאדם. הרי שהקשר ש'מתגברים' עליו לא חייב תמיד להיות ממומש. זה יכול להיות רגש שמתפתח ומפתח איתו תיסכול, רגש שגורם לבילבולים ולקנאה. רגש. גם עליו צריך להתגבר, וכן גם זה קשה.
אני חושבת שחוץ מחצי שנה של תסכולים שהסתיימה בהתגברות. היא הסתיימה גם בהתבגרות.
בחצי שנה תמימה עברתי דברים שלא חשבתי שיקרו לי בחיים שלמים. עברתי תיסכולים שחשבתי שקורים רק לכאלה שהם 'לא אני' (כדי להבין צריך לקרוא את הפוסט הקודם:)). הביטחון שלי עלה בצורה מדהימה הרבה בעקבות החצי שנה הזו. זו הייתה חצי שנה כלכך משמעותית בחיים שלי. כמה שזה נשמע מצחיק עברתי יחסים שלמים בתוך עצמי - אהבה, קנאה, תיסכול, בילבול, קסם כזה - כל המילים שמגדירות אהבה. הדימוי העצמי שלי עלה לפני הקרקע בעקבות הקשר השלם הזה שיה בתוכי , אולי אפילו בתוך הראש שלי בלבד. היה לי קשה כלכך הרבה פעמים, ואני יכולה להגיד שעברתי את זה בגבורה מסויימת. הרגשתי שאני מתחזקת עם כל משבר. ככל שמכים בפלדה כך היא מתחזקת.
השינוי שהתחולל בי לאחרונה כנראה הורגש כלפי חוץ, כי הוא תפס מרחק. הוא טיפה יותר מרוחק עכשיו. אני קצת מצטערת על זה, ואז אני חושבת שוב ואולי זה רק יעזור לי לצאת מהסיפור באופן מוחלט.
אני מאחלת חיים טובים לכולכם.
תאהבו ללא גבולות. אל תפחדו מאכזבה. אכזבה באה והולכת ומשתנים עם כל אחת.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
-זה פוסט משמעותי מאוד בשבילי - תגיבו:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
