בלוג שאף אחד לא צריך לדעת ממנו

שום דבר לא הולך לי.

מכירים את הרגעים האלה שאתם מרגשים שכל העולם נגדכם ושאף אחד לא מבין אתכם? ואלה ככה אני מרגישה.

חזרתי עכשיו מהקניון, והיה נורא. הייתי ממש עצובה. הוא מעצבן אותי ברמות.

אח שלי? אח שלי?!!

היה כנראה. עכשיו הוא החבר הכי טוב של הילד שאני הכי שונאת בעולם, ובזכות זה הוא נהיה דוחה אליי.

חברות שלי בכלל לא רואות שרע לי, הן חושבות שוואו, שבוע אחד זה מספיק כדי להתאבל על מישהו שמת וזהו, עכשיו הכל יחזור לקדמותו. כוסאמא של העולם הזה!! אני לא אשכח אותו תוך שבוע ולא תוך חודש וגם לא תוך חצי שנה! זה קשה להתגבר והן לא שם בשבילי.

רע לי גם עם המשפחה עכשיו, כי האחים שלי רק מציקים ומעיקים עליי ואמא שלי לא מבינה בכלל שעובר עליי משהו קשה. ואני עצובה, ואני בדיכאון וזה מחרפן אותי.

ממתי?

אני, הבנאדם הכי הכי הכי שמח בעולם, שתמיד צוחק ומחייך ומדבר שטויות, למה התבגרתי? ><"

אני מאוד רוצה פשוט לשכוח מכל מה שעברתי ב3 שנים האחרונות, למחוק מזכרוני ולא להמשיך לעולם.

היום, דיברתי עם חברה שלי, ורבנו חזק, ואז הייתה לה יציאה: ''לכי להרוג עוד מישהו!'' (בגלל האקס). התחלתי לבכות מול המסך (דיברנו במסן), היא ממש הגזימה. האמת, באותה שניה רציתי פשוט לא לראות אותה יותר בחיים שלי ושלום על ישראל.

-.-.- לירון -.-.-