בלוג שאף אחד לא צריך לדעת ממנו

אני רוצה שיהיה:

האמת שממש נמאס לי לשבת בבית ולבכות על ''המזל הרע שלי''. אני לא מתכוונת למה שקרה עם האקס, אני מתכוונת לכל מי שקורה בימים האחרונים. שמכל דבר שקורה אני מתחילה לבכות, אני לוקחת את עצמי יותר מידי רציני.

אני צריכה להשתחרר, לא לנסות להתחבב על כולם ולמלא את הרצון של כולם, לא להיות מי שאני לא.

לא אכפת לי כבר אם יאהבו אותי או לא, כי זה לא עוזר לי שאוהבים אותי ואני שונאת את עצמי. אני צבועה, יש לי מיליון מסכות, אני לא מכירה את עצמי באמת.

החלטתי פשוט להמשיך. לא להתייחס לכל מה שקורה , לחייך ול'קחת את החיים בקלות. גם ככה לא בטוח שיימשכו עוד המון זמן.

אם הגישה הזאת, של ''לכו תזדיינו כולכם, אני מי שאני.'' לא תעבוד, אז לא אכפת לי כי אני אדבוק בה. גם אם כולם ישנאו אותי, העיקר שאוהב את עצמי.

~~

מה שקורה:

נ' הייתה פה אתמול, היא הרגישה רע, היא מתפרקת לי. אני לא מסוגלת לעודד אותה. רק להביא לה חיבוק ולשכנע אותה לדבר עם ההורים שלה. אני לא מסוגלת לעזור לה כשאני מתפרקת בעצמי. כל היום אני בוכה ויושבת לבד, מקשיבה למוזיקה ומנותקת מהעולם. אף אחד לא באמת מתעניין במצב שלי, והמצב שלי מסתבר שרע.

זה נשמע כאילו אני ילדה שונה שכולם רואים את המצב שלה, אבל האמת היא שאף אחד לא רואה את זה. אני שחקנית טובה. אני מעמידה פנים, וכולם מחזיקים ממני האופטימית, החייכנית והקולנית. ואני לא מבינה מה אני עושה עם התדמית הזאת ולאן היא הולכת.

היום יש יומולדת ל''אח'', ואני הולכת לקנות לו מתנה. אני ממש אוהבת את הילד הזה. הוא אחד הילדים היחידים שאני יודעת שיגידו לי תמיד את האמת. אם היינו יותר קרובים ולא היינו מתרחקים כל כך, אני יודעת שהוא היה פה לידי עכשיו ומחבק אותי. אבל גם כשאנחנו מדברים בטלפון ואני איכשהו מספרת לו מה עובר עליי, אני שומעת שעוד אכפת לו ממני, ואם הוא לא היה מתחבר עם הילד המטומטם הזה, אז עוד היינו אחים. סיפרתי לו כמעט כל דבר והוא עוד מספר לי דברים, וכל פעם אני מרגישה שאני מתגעגעת לשיחות האמיתיות שהיו לנו.

בקיצור(כן בקיצור ><"), אני מתפרקת. אבל אני הולכת לנסות את הגישה שלמעלה.

אח, מזל טוב3>.

עריכה:

ד''א, 597 כניסות.