כישוף כושל

ביליתי את רוב חיי בלחשוב שאני יודעת בדיוק מה זה להיות מאוהבת.

והבעיה שלי היתה תמיד שהייתי מאוהבת בטירוף במישהו שאי אפשר.

ועכשיו לראשונה אני שואלת את עצמי מה אני מרגישה

זה לא הטירוף והאובססיביות שהתרגלתי אליהם

ואפילו לא הרבה מאד חרמנות

אבל הוא עושה לי טוב

וכבר שנה אני לא מצליחה להתנתק

מה עם זאת אהבה, בעצם?

בינתיים היה לי משהו הרבה יותר סוער עם מישהו שהרבה יותר תואם את הטייפ קאסט שחשבתי שהוא מה שאני אוהבת... עוצמתי ומחרמן ושקל לי "להתאבסס" עליו

אבל עובדה שממנו יותר קל להתרחק

ומוזר לי להיות עם מישהו שהעולם התרבותי שלו זה גלגל"צ ושמצביע בנט ושלא יודע מה זה כלא חולות וחושב שפמיניזם זה מילה גסה

אבל

עובדה שאני לא מצליחה להתרחק

מה אם זאת אהבה?

ובכנות שמשחקי הרעב זה בין הספרים היותר דביליים שקראתי, אבל עכשיו מאד הזדהיתי עם השני ועם חוסר ההבנה שלה מה היא מרגישה כלפי הפיתה וכלפי האחר. (בלי ספויילרים עוד לא קראתי ולא ראיתי את השלישי)