כשתלך אני אשים את השיר הכי עצוב בעולם
ואקרא למותי שיבוא במהרה,
ואשנא את האיש שיבוא ויאמר לי
שזה יעבור ושזה לא נורא
השמש תחסוך מראשי את קרניה
ציפורים יסרבו לזייף את שירן
בכל עץ שאגע יהפוך לשלכת
הפרחים יקמלו לשקיעה אדומה
אני ארכיב משקפיים כהות ושחורות
לא אכיר את העיר שידעתי זמן רב,
ארקום לך שבילים של דמעות לרגלייך..
והלב שוב יזכיר לי איך שהוא נעזב
ובלילות אני אחלום שאני לוקחת את ידייך
ואורמת לך שטעיתי,
מבקשת ממך סליחה ואתה סולח
ואתה מחייך ואומר
"אני אוהב אותך"
ואז אנו פורשים את כנפינו
כמו מלאכים לבנים ויפים
ויוצאים לטייל על שביל חלב בלילה מלא כוכבים
אבל האבירים לקחו כבר את כל הנסיכות
ודהרו אל עוד עופק מתוק
הסופים הטובים נסגרו בספרים
אגדות נשארו אגדות
ואם תראה פעם קבר שעליו חרוט
"אני מתגעגעת" תדע שזו אני,ושהפסקתי לבכות!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
