כשאני אהיה גדולה, אני רוצה להיות מוסיקאית.

תצחקו, תגידו שאני תמימה, אני די מסכימה איתכם. הרי להמוני אנשים בכל הגילאים יש את החלום הזה.

המון אנשים רוצים להתפרסם בזכות המוסיקה שלהם, להמון אנשים יש את אותה התמונה בראש -

הם עצמם עומדים על במה עם מיקרופון / כלי כלשהו, ומולם קהל של עשרות אלפי אנשים מריעים להם.

אני יכולה לומר לזכותי שלפחות את הפרסום אני לא מחפשת, לא יותר מדי.

זאת אומרת, אני לא אתנגד לו, אבל עם השנים הבנתי שגם ליצור ולשתף קהל של כמה אלפי אנשים לא יפריע לי.

זה הרצון להשפיע, לשנות, ליצור משהו חדש ואותנטי שדוחף את החלום הייעודי שלי.

לא, אני לא רואה את זה קורה בינתיים. למה?

א', הכישרון המוסיקלי שלי לא מתבטא באופן פרקטי. את השמיעה יש לי, ואת כל מה שנמצא במחשבות שלי, אבל כשזה מגיע להפעלת הידיים ולענייני טכניקה - אני פשוט גרועה. אני ממשיכה לנסות עם הגיטרה. אני גם חושבת שהקול שלי לא רע, אבל אף פעם לא הלכתי לשיעור פיתוח קול או משהו כזה. בכיתה ו', המורה שלי למוסיקה, שהייתה גם המנצחת של המקהלה העירונית, התלהבה מהקול שלי, אבל.. זהו.

ב', יש לי פחד במה נוראי. כשניגנתי על כינור הייתי חייבת לנגן בקונצרטי תלמידים, כתלמידה בקונסרבטוריון, למשך 5 שנים. לא הייתה פעם אחת שלא רעדתי ושקשקתי כשעליתי (נורא קשה לנגן ככה!), ולא הייתה יצירה אחת שניגנתי מהתחלתה לסופה מבלי לשגות. באחת הפעמים הראשונות אפילו הפסקתי לנגן למשך כמעט דקה (הפסנתר המשיך לנגן כמלווה), כיוון שפספסתי משהו ולא הצלחתי להמשיך לנגן... עם השנים זה השתפר, אבל לא מספיק.

ג', אני כבר ("כבר") בת 14, ואין הרבה התקדמות. אני לא מלחינה, אין לי נסיון. טוב נו, זה עוד לא מכשול, אבל אני מודאגת.

וד', אין לי את הלוק של סופרסטארית (טחח).

בעיקרון אלו הם המכשולים העיקריים (והעיקריים הרבה פחות).

עם כל זה אני יכולה להיות מפיקה מוסיקלית, אבל זה לא אותו הדבר...

אמנם, זה ניתן לשיפור, ואני אשמח לקבל עצות / עידוד / כל דבר אחר שלא יזיק.

ובנימה אופטימית זו:

אני טסה לתורכיה, ממחר (שישי) עד יום שני, אז אל תחפשו אותי.

וגם אל תבקשו שאקנה לכם סאז, כי אני בספק שאראה אחד. אמא לא מתכוונת לתת לנו לצאת מהמלון. (גלויות ממקומות שלא הייתי בהם אתם יכולים לבקש.)

(וכן, אני ממורמרת.)

ברקע: Dream Theater - Awake. אחד האלבומים הכי טובים שלהם, הנאה צרופה. לאברי (הסולן) בשיאו, ריפים וסולואים יפיפיים של פטרוצ'י (הגיטריסט), ומור (הקלידן לשעבר) רגע לפני שעזב. דרים במיטבם, רוצו לשמוע.