ביום ראשון האחרון, המחשב שלי הותקף על ידי וירוס קטלני, וכעת הוא מעביר את זמנו במעבדת מחשבים (המסכן).

וזה מאוד מתסכל אותי, כיוון שבמחשב הזה שמרתי את כל המוסיקה שלי. או במילים אחרות, 22 ג'יגה יקרים מכל לליבי.

וכל זה עלול לרדת לטמיון, אם נאלץ לפרמט את המחשב.

א ב ד ו ן

אבל בינתיים אני מול המחשב של אבא שלי, אשר תקין לפני כמה ימים Last FM.

התוכנה והאתר הנפלאים הללו מציעים כל כך הרבה לאוהבי מוסיקה אמיתיים, והנה חלק ממה שתוכלו לקבל:

1. הרעיון הבסיסי של התוכנה הוא שיטת הScrobbling. בעזרת פלאג אין פשוט ותגי ID3 תקינים, התוכנה רושמת את כל מה שאתה שומע.

2. בפתיחת חלון התוכנה תוכלו לקבל מידע מהיר על מה שאתם שומעים - קצת ביוגרפיה של הלהקה, האלבום, ז'אנר, אמנים דומים וכו'.

3. בעת הירשמותך לתוכנה, היא פותחת לך דף פרופיל משלך באתר www.last.fm , ובו נרשמות סטטיסטיקות שלך - אילו אמנים, שירים ואמנים אתה שומע הכי הרבה, מה שמעת הכי הרבה השבוע וכדומה.

4. האתר "מחשב" את השכנים שלך, שהם אנשים מכל העולם החולקים טעם מוסיקלי דומה לשלך. כמו כן, אפשר לתקשר איתם ועם כל מי שיש לו משתמש באתר, ולאסוף רשימת חברים

5. אתה יכול להצטרף לקבוצות ולפורומים של אמנים וז'אנרים אהובים שונים במסגרת האתר.

6. האתר פותח לך Dashboard, בו אתה מקבל מידע על מה שהחברים שלך שומעים, ארועים מומלצים בקרבת מגוריך, להקות שמומלצות לך לפי טעמך ועוד.

7. התוכנה מאפשרת לך בלחיצת כפתור לבחור את השירים האהובים עליך כשאתה שומע אותם, ולתייג אמנים ושירים תחת כל כותרת העולה בדעתך.

8. את הכותרות הללו אתה יכול לשמוע אחר כך כתחנת רדיו של כל מה שתויג על ידיך ועל ידי אנשים אחרים.

9. אתה יכול להכניס שם של אמן שאתה אוהב, והתוכנה תשמיע לך כתחנת רדיו להקות שמוגדרות כדומות לו.

10. תחנות רדיו כאלה נפתחות אפילו לאנשים, ואתה יכול לשמוע את "תחנת הרדיו" של חברים שלך.

אלו הם רק חלק מהפיצ'רים המוצעים באתר ובתוכנה, מומלץ בחום להירשם ולהשתמש.

יצא לי להכיר כבר הרבה מאוד אנשים דרך האתר, להגיע לארועים בזכותו ולדעת יותר על חברים דרכו.

אבל עזבו את הבולשיט, הכרתי כבר מלא להקות שוות דרך התוכנה, והיא הצילה אותי עכשיו כשאין לי מחשב.

http://www.last.fm/user/Noameta/ - הדף שלי.

http://www.last.fm/download/ הורדת התוכנה.

תהנו (:

ברקע - Dredg - Catch Without Arms (מתוך הנגן שלי). להקה שהכרתי כשחקרתי את הSimilar Artists של APC או של Porcupine Tree בלסט FM. רוק פרוג מתוק, אווירתי, ממכר וכייפי.

עריכה - 20.10.07  12:32

טוב, המחשב שלי כנראה יהיה בסדר, ואני בהליכי הצלת כל הדטא עליו כדי שנוכל לפרמט אותו (כי הוירוסים לא מפסיקים להשתלט).

אבל זה לא אומר שאני אפסיק לשמוע רדיו בלסט FM, זה באמת אחלה. (כרגע אני שומעת similar artists של chris cornell.)

אני יודעת שיש פה כמה אנשים שהולכים להתקומם על הפוסט הזה,

אבל על הזין שאין לי!

כל מי ששומע מטאל ונהנה ממנו, יודע איך זה מרגיש -

אתה שומע Pantera או Opeth או Dream Theater או Symphony X, זה בכלל לא משנה,

ואומר "פאק, זה כל כך טוב!"

וזה מתבטא בהיפראקטיביות שכזו - זורם בדם שלך, מבעבע, אנרגיה.

בשיא של סולו אתה מרגיש בשיאה של אורגזמה.

פאק זה טוב, פאק, זה טוב!

ויכול להיות שהאנרגיה הזאת נמצאת בדם שלך מלכתחילה, ואתה מתאים את המוסיקה שלך אליה.

העיקר שיש לך איך וממה להשתגע.

מחקר של אוניברסיטת וורויק בארה"ב הוכיח כי צעירים מחוננים מעדיפים רוק כבד ודת' מטאל.

למי שאין כח לקרא את הכתבה, נאמר שם שיותר משליש מהמחוננים בארה"ב מעדיפים רוק כבד.

מוסיקה "אינטלקטואלית" (מה אנחנו, בני 50?), ג'אז וקלאסית, היא המוסיקה הכי פחות מועדפת על ידיהם.

לפי מה שנאמר שם, הצעירים מעדיפים לשחרר קיטור באמצעות המוסיקה המדוברת.

אחד מעורכי המחקר אף אמר כי "הלחץ הכרוך בלהיות תלמיד מחונן משתחרר באופן זמני באמצעות המטאל".

יצא לי להכיר הרבה מחוננים ששומעים מטאל (ראה י"ב 4 ליאובק).

בכיתה שלי אני היחידה ששומעת מטאל, אמנם, אבל זה רק בגלל שהכיתה שלי גרועה (מוסיקלית).

אם מסתכלים על זה באופן קצת קיצוני, הייתי אומרת שמוסיקה מוסיפה מימד נוסף לאישיותו של אדם.

מטאל חושף אותך לפילוסופיה, לרגשות לא יומיומיים וקיצוניים, לנושאים שברומו של עולם, לערכים וחיפוש עצמי.

למשל, יצירת המופת של Dream Theater - A Change of Seasons, המדברת הרבה על Carpe Diem, לחיות את הרגע.

היצירה הזו הביאה אותי להבנה מלאה של חשיבות הערך הזה, כיום Carpe Diem הוא מוטו מרכזי בחיי.

אני רוצה לראות מישהו מעז לומר שאפשר להשיג את אותם המימדים עם האזנה למוסיקה אחרת, למעט רוק פרוגרסיבי.

התפתחות אישית דרך מוסיקה היא דבר מופלא וייחודי, בעיניי. כמו באמנות, כל אחד לוקח את המסרים לכיוונים הייחודיים שלו.

אוסיף ואומר כי החוויה של הופעת מטאל היא יחידה במינה - ומי שהיה בהופעת מטאל יודע על מה אני מדברת.

בעיר הבירה שהייתה בחיפה, בהופעה של מופע הארנבות של ד"ר קספר, יצא לי להיתקל בקהל בקבוצה של מטאליסטים,

ונחשו מה? יצא פוגו. זו עוד דרך שרק מטאליסטים יכולים להנות מהמוסיקה שלהם דרכה.

אישית, זה יותר חלק של הנאה ופחות חלק מוסיקלי, אבל שיהיה. רק אל תשברו לי שום עצם, אני קטנה ושברירית.

כשאתה רואה מישהו ברחוב הולך עם חולצה של אופת', אתה אוטומטית מרגיש יותר קרוב אליו.

כי המטאל יוצר סביבנו מעין אחווה שכזו - זו לא רק מוסיקה, זו פרספקטיבה על החיים ומימד נוסף של האדם.

(אז אל תתפלאו אם כשאני הולכת איתכם איפשהו אני רואה מישהו בחולצה של להקת מטאל כלשהי וצועקת לו "אחלה חולצה אחי").

אתה פשוט יודע שלך ולאדם הזה יש מכנה משותף כלשהו, מכנה משותף לא קטן.

מזכיר לי שכשקניתי את הגיטרה שלי בנהריה, צ'יפרתי את עצמי גם בJudgement של Anathema

המוכר (איש בן 40+ עם ילד שביקר בחנות), אמר לי ביציאה "תמשיכי לשמוע מטאל, לבריאות שלך!"

ואני כולי הסמקתי והתרגשתי מזה. תגידו שזה לא הכי מגניב בעולם!
-עם המטאל באה התלהבות יתר. סורי.-

ובשורה התחתונה - מי שלא אוהב מטאל, חבל, אבל אני בטוחה שיש לכם דברים טובות אחרות להעביר את הזמן.

מי שכן - אתם אחים שלי! D: מי כמוכם יודע כמה מטאל תורם לחיים שלנו.

פוסט זה מוקדש ליובל ריט הנודניק.

ברקע: Evergrey - The Inner Circle. כמו שאמרתי: מטאלללללללל. ועוד פרוגרסיב ואותנטי כזה, והעיקר - שוודי! זה טוב.

מוסיקה - מה יש בה בעצם?

מה הדבר שגורם לאנשים להתמכר ולהרגיש כל כך טוב לפעמים, או לחלופין להתרגז כשהיא לא טובה?

 אני חושבת שמוסיקה היא הרבה מאוד דברים, בכל מיני ממדים.

אחד הממדים שלה הוא התקשורת.

קרה לכם פעם שהכרתם מישהו ודיברתם איתו, כשמה שחיבר ביניכם היה מוסיקה בלבד?

האם זה אי פעם הביא אתכם עד כדי ידידות, חברות, אהבה?

אני יכולה להעיד שאת רוב החברויות, בעיקר הטובות מביניהן, התחלתי דרך מוסיקה.

קרה לי אפילו שהייתי צריכה להפסיק מישהו משיחות על מוסיקה, כדי לשמוע מה יש לו לספר על עצמו ולהכיר אותו.

אולי יותר מפעם אחת.

אנשים מקצוות אחרים, מחיים שונים, בגוונים שונים לחלוטין של העולם, יכולים להכיר דרך מוסיקה,

וזה אחד הקסמים החזקים ביותר שלה -

כי כשאתה נמצא בהופעה, אתה מרגיש נוח בין קהל האנשים שמסביבך, אתה סומך עליהם הרבה יותר - כי יש לכם מכנה משותף.

ומוסיקה היא מכנה משותף מאוד משמעותי וחזק, מסתבר.

מוסיקה, היא פסקול לחיים. והפסקול יכול לחבר אותך לסרטים שונים של אנשים אחרים, להכניס אותנו לאווירה של החיים שלהם.

מוסיקה היא פסקול לחיים - זה, בעצם, ממד נוסף.

כשאתה היפראקטיבי או בעצבים, אתה שומע משהו שמתאים לזה (Tool או Pantera בשבילי)

וכשאתה מדוכא גם (Anathema, A Perfect Circle, Opeth וכל מיני שירים יחידים של להקות)

הרגשות והמסרים שמועברים במוסיקה משפיעים עלינו, במלוא מובן המילה - הם בונים אותנו.

אנחנו, במובן מסוים, בונים אותם בראש שלנו - כך אנו מתאימים לעצמנו טעם משלנו,

מתאימים את המסרים לרגשות, מתאימים את השיר לסצינה הזו בחיים.

ואחר כך משלבים ומעבירים את הרגשות עם השירים, המסרים, הזיכרון הווקאלי.

באלי מקביל היה מוטיב של "שיר נושא שבועי" (או משהו כזה, הזיכרון שלי לא משהו בקטעים האלה).

הפסיכולוג שלה ייעץ לה להתאים שיר נושא לכל חוויה שהיא עוברת.

אישית, אני עושה את זה בלי לשים לב בכלל. ואתם?

ממד נוסף של המוסיקה, הוא עניין האטרקציה והאינטלקטואל שטמון בה.

מעבר לנושא שיחה נפוץ ואינסופי, 

כשאתה יושב על הכסא ועוצם עיניים, מאזין למוסיקה ומאזין לתגובות ליבך,

אתה מנסה לפענח את הקסם שאופף אותך, מה שגורם לך להתאהב בצלילים המחוברים.

השיחה עצמה, התוכן של התקשורת - שזה הקול של ג'ף באקלי שמביא את השירים שלו לשלמות ולכבישה של הלב,

וששבירות הקצב אצל Dream Theater הן שגורמות לך להשתגע ולהרגיש את המוסיקה זורמת לך בדם.

אפשר לנתח ולחקור את המוסיקה בכל כך הרבה מובנים, להנות מכל כך הרבה צדדים,

לגלות משהו חדש בכל שמיעה - אחד הדברים שאני הכי נהנית מהם במוסיקה שלי.

כמובן שמוסיקה מוסיפה להמוני תחומים נוספים בחיינו, היא נמצאת בכל מקום.

אבל אני חושבת שאלה הם המשמעותיים והישירים ביותר מבינהם.

מה דעתכם?

(ברקע - האלבום Remedy Lane של Pain of Salvation. יש לי הרגשה שאני הולכת להשתגע עליהם.)