יצא לי לשמוע דברים די נוסטלגיים בזמן האחרון, מוסיקה שהייתי שומעת עוד לפני שהתחלתי לשמוע מטאל או רוק עכשיווי.

אני מדברת על The Smiths ועל The Cure, שתי להקות ששמעתי עוד בתחילת כיתה ז'. .

The Smiths - Louder than Bombs הוא אלבום אוסף של סינגלים, בי סיידס (שירי בונוס), שירים מתוך אלבומים וכו', המכיל 24 (כן כן) טראקים (רצועות?). אני חושבת שזה קרה ככה - בחופש הגדול בין כיתה ו' לז' הייתי רואה הרבה MTV2, ובתקופה ההיא יצא סינגל חדש לCure. אז שאלתי את אבא אם יש לו אלבומים שלהם, והוא נתן לי את Staring at the Sea (שאדבר עליו בהמשך), וכמו שהוא תמיד עושה, הוא הוסיף אלבום בהמלצתו כאסוציאציה לאלבום שביקשתי. והאלבום הזה היה לאודר ט'ן בומבס. אז הייתי שומעת את 14 השירים הראשונים, ואז היה נמאס לי. אבל עכשיו, כשאני חוזרת לאוסף הזה, אני נהנית מכל השירים. השירים הם באורך 2.5 - 3 דקות, גיטרה אקוסטית / חשמלית (מחולק שווה בשווה לדעתי), באס ותופים, והקול העמוק והמרגיע של מוריסיי. הליריקה הידועה של מוריסיי אינה אוברייטד בכלל - בדרך כלל היא פשוטה, לפחות למראית עין, אך בהחלט מעבירה את ההרגשה היטב. השירים קליטים ברובם, כיפיים (אמנם בהחלט יש להם שירים כבדים יותר, כמו hand in glove ו- Sweet and tender Hooligan) ונעימים.

בכיתה ז', אני זוכרת שאהבתי במיוחד את השירים: Half a Person, Panic (hang the DJ!), Wiliam it was really nothing, Heaven knows I'm miserable now ונוספים. אלה שירים יותר נעימים וקליטים, ואני בהחלט עדיין אוהבת אותם מאוד. אבל בזמן האחרון יצא לי להמשיך ולשמוע את האלבום גם אחרי הטראק ה14, התחבבו על ידיי מאוד השירים These things take time, Hand in Glove וכמובן Asleep (אמנם אותו אהבתי גם בכיתה ז', אני חושבת.) קשה לי לומר איזה שירים אהבתי יותר - כל השירים באלבום הזה נהדרים, מהליריקה דרך האווירה ועד הריפים הנהדרים של הגיטרה בכל שיר ושיר, והקול הנפלא של מוריסיי. להקה ממכרת ונעימה, מומלץ לשמיעה לכל מי שאוהב את הפן הקודר והמחאתי יותר של שנות ה80. או בריטים בכללי.

The Smiths - Panic אזהרה 1 - השיר הזה ידבק לכם לשנתיים, מובטח. אזהרה 2 - הקליפ ממש מוזר.

The Smiths - Hand in Glove עוד קליפ הזוי.. שיר נהדר.

The Smiths - How soon is Now השיר לא נמצא באלבום אבל הוא אחד השירים הכי יפים שנכתבו. (והוא גם היה שיר הפתיחה של מכושפות).

The Cure - Staring at the Sea האלבום הזה, גם הוא אוסף, הוא באמת אחד האלבומים הכי נוסטלגיים ו'עתיקים' בשבילי. בכיתה ז' הייתי ממש חורשת אותו. אבל גם פה, כמו בלאודר ט'ן בומבס, הייתי שומעת רק חלק מסוים שלו - את טראק 3, Boys don't Cry, שיר מתוק כל כך, ואז עוברת לטראק 11 Let's go to Bed, מדלגת על 12ומשיר 13, The Love Cats, שהוא גם אחד השירים הכי מתוקים שאני מכירה, וממשיכה עד הסוף (17 טראקים). אה, והעטיפה של האלבום הזה היא אחת החמודות - משעשעות ביותר שאני מכירה. בעיקרון הלהקה מורכבת מרוברט סמית, האיש המרכזי בלהקה (במילותיו של בואז עוד בכיתה ז' שלי - האיש המוזר שהרג את ברברה סטרייסנד בסאות'פארק), ונגנים שהתחלפו במהלך השנים - הלהקה האדירה הזו קיימת עוד משנות ה70 ותקופת הPאנק, כשהם היו בחטיבה בקרולי, סאסקס (אזור באנגליה), ועד היום. כן כן. סטרינג אט דה סי מכיל שירים שהם כתבו מסוף שנות ה70 ועד אמצע שנות ה80. אתמול נסעתי עם ההורים שלי, אח שלי (שהעדיף לשמוע מוסיקה בפלאפון) ודוד שלי, ושמענו את האלבום הזה - כל כך מגניב לראות איך אנשים מרקעים שונים וגילאים שונים נהנים מאותה מוסיקה, נזכרים בדברים אחרים אבל מרגישים כלפיה אותו הדבר - אמא ואני ישר קפצנו כש catterpillar girl התחיל ואמרנו "זה השיר הכי מתוק שיש!". ואתמול גם גיליתי שהשירים הראשונים באוסף הזה הם גם נהדרים. שירים כמו Killing an Arab, 10:15 saturday night, A forest, Charlotte Sometimes הם מאוד שונים מהשירים המאוחרים יותר - הרבה פחות מתוקים אבל עדיין תמימים בדרך המיוחדת של הקיור, הרבה יותר פאנקיסטיים, אולי קצת יותר קצביים, ועדיין אפלים ונוחים בצורה האותנטית שהקיור התחילו, ורק הם יודעים לעשות אותה כל כך טוב. הקיור היו מאוד חלוציים - הם, עם דגש גדול על רוברט סמית, המציאו את האופנה הגותית העכשיווית, את כל הסגנון - המוסיקלי והחברתי. כשהייתי בכיתה ז' כל זה מאוד משך אותי... (ואז התחלתי לשמוע מטאל. אז זה השתלב טוב). אוסיף ואומר שאלבומם המאוחר יותר (89) - Disintegration, הוא יצירת מופת בפני עצמו, אלבום מאוד אטמוספרי אווירתי, קודר, סוג של אקספרמינטלי... מאוד הקיור. שניהם מומלצים לאנשים שאוהבים מוסיקה אפלה וקודרת, אווירתית, ועם זאת מתוקה ותמימה.

The Cure - Boys don't Cry מתווווווק 3>

The Cure - Love Cats מתווווווק, הייתי מטורפת על השיר הזה בכיתה ז' (אהמ חתולים אהמ).

The Cure - 10:15 Saturday Night  בחיי, הם לא נראים כמו הקיור בכלל בקליפ הזה.

ודרך אגב - זה הקליפ שהתחיל את כל זה (הסמיתס והקיור) - The Cure - The end of the World

וואו, איזה נוסטלגיה מטורפת הולכת פה. עוד מעט אני אתחיל לשמוע את אבסולושן של מיוז באובססיביות ואת ווישמאסטר של נייטוויש בטירוף שוב.

אה ומה אתם אומרים על העיצוב החדש? (:

פורים שמח! ^^ נועם (מתה כי המורה לאירובי קשוחה מדי).

טוב, בתקופה האחרונה אני שומעת הרבה דברים שונים מהרגיל.

אז אולי תצטרכו ראש טיפה יותר פתוח כדי להנות מהדברים כאן.. ואני בטוחה שכולכם יכולים (:

1. Easy Star All Stars - Radiodread. נכון האלבום המופתי של רדיוהד, OK Computer? (או למי שמכיר שירים - Paranoid Android, Karma Police, No Surprises...). מי שלא מכיר - אחד האלבומים הכי טובים של רדיוהד, עם הצליל המאוד אותנטי שלהם, רוק עם קצת אלקטרוניקה.. אני מנסה למצוא מילים מעבר לזה ולא מצליחה. (גם החדש שלהם, In Rainbows, אגב, הוא נפלא ומומלץ.) אמרו ויאמרו על רדיוהד - זו להקה שאף פעם לא נשמעת בדיוק אותו הדבר.

חזרה לנושא, נכון OK Computer? נכון. נכון רגאיי (בוב מארלי וכאלה, המקצב המקפיץ - מגניב הזה)? נכון. עכשיו דמיינו אותם ביחד. מה ששמעתם - האיזי סטאר אולסטארז, חבורה של מיטב אמני הרגאיי (מסתבר) מניו יורק, לקחו את אחד מאלבומי הרוק הטובים של שנות ה90, הלבישו על כל שיר מקצב רגאיי, והתחילו לשיר.

התוצאה נהדרת, או לפחות בחלקה. השירים Electioneering, Karma Police, Airbag, Let Down לא ישמעו שוב אותו הדבר באוזניי, הם הפכו לכיפיים, רקידים ו.. במקום מסוים הם משרים שלווה גרובית כזאת, שעושה לך חשק לומר "Groovey, Peace dudes". לעומת זאת, הגרסאות של Exit Music, The Tourist, No Surprises ממש לא עשו לי את זה, הרגאיי פשוט לא מתלבש עליהם. אלה שירים רגועים, קודרים, או אפילו מדכאים, מכדי שרק שינוי במקצב ובשירה יוכלו לנתק אותך מהקונוטציה. פשוט מוזר לשמוע מישהו שר שורות מצמררות כמו "This is my final fit, my final bellyache", להיזכר ברקע בקול המרגש של תום יורק, ואז לשמוע את אותן השורות עם חצוצרות, סינתסייזרים משעשעים ומקצב רגאיי איזי. לא עובד, אפילו מכעיס קצת. לגבי שאר השירים, הם דווקא לא רעים בכלל, Luckey וParanoid Android הם שירים נהדרים שישמעו טוב אפילו בגרסאות טראנס. (אולי לא בעצם...).

ד"א - הכרתי אותם כשבוקר אחד בניקרגואה, בראד (אחד האנשים מבית כנסת שערי תפילה בניו יורק) שם את Airbag כדי להעיר אותנו. זו הייתה אחלה דרך להתעורר.

ד"א 2 - הם עשו את אותו הדבר גם לDark Side of the Moon של פינק פלויד, אבל... לא יצא משהו בכלל, לדעתי. הפרוג של פינק פלויד יותר מדי לא קונבנציונלי בשביל הרגאיי.

ד"א 3 - כן, הם גם עשו גרסת רגאיי לFitter Happier. זה הזוי.

Easy Star All-stars - Let Down (כיף כיף כיף!)

הא, מסתבר שזה הקליפ הרשמי היחידי, אבל יש שם עוד קליפים בהופעות.

תהנו מכל רגע, אני רוצה לראות אתכם רוקדים! (או לפחות מזיזים את הראש, לפריקים שבינינו).

2. Mark Ronson - Version מי שמזהה את השם, אל תסתכלו עליי ככה. הוא מגניב. מדובר בעוד אלבום של קאברים גרוביים. מארק רונסון לקח שירים תקופתיים, כמו Kaiser Cheifs - Oh my God, Maximo Park - Apply some Pressure ואפילו Britney Spears - Toxic. (אם אתם לא מכירים את השמות, אתם לא רואים מספיק MTV2... עם כל החרא שבערוץ, יש גם דברים לא רעים). הוא גם לקח את Radiohead - Just ואפילו את The Smiths - Stop me, שירים יותר ישנים. מה שהוא עשה - הוסיף ביט משלו, הרבה יותר גרוב, חצוצרות גם פה, וזמרים - חלקם מוכרים וחלקם פחות. רונסון הפך את השירים האלה במידה מסוימת לפופ - RnB, אבל הוא עשה את זה טוב. (לפחות בחלק מהשירים).

Mark Ronson feat. Lily Allen - Oh my God אחד הדברים הכי טובים באלבום. המקצב מגניב ומקפיץ, התוספות האלקטרוניות משדרגות את השיר בהרבה, והתענוג האמיתי - השירה של לילי אלן כל כך חלקה, חדה ונוגעת במקומות הנכונים כשצריך - היא משתלבת פרפקט עם המקצב והסינתסייזרים. את השיר המקורי אני לא סובלת, לקייזר צ'יףס יש 'איכות' מעצבנת במיוחד. אבל כששומעים את הגרסה הזו מגלים שהליריקה לא רעה בכלל ואף משעשעת. דוס פואה.

Mark Ronson feat. Daniel Merriweather - Stop Me גם, אחת התענוגות. השיר המקורי של הסמיתס הוא קודר ונוגע ללב, כמו שהסמיתס עושים היטב. (הם להקה נפלאה, מומלצים מאוד למי שאוהב גיטרה אקוסטית, אווירה מלנכולית ונעימה וליריקה גאונית). רונסון הוסיף פה ביט מהיר וקצבי, חצוצרות, הקול הקודר אך-לא-מוריסיי-בכלל, במובן הניטרלי של הביטוי, של דניאל מריווט'ר (מי זה בכלל?), ובסוף גם משלב שיר רדיו משנות ה80 (The Supremes - You just keep me Hanging on) שמוסיף הרבה גרוב לשיר (ועושה חשק להתחיל לרקוד כמו אפרו-אמריקנית עם הרבה אטיטיוד...). אחלה. אה, וכן, אתם מכירים את השיר הזה מהרדיו (לפני כחצי שנה...)

Mark Ronson feat. Phantom Planet - Just. שיר הרוק הנותן בראש של רדיוהד עבר פה שינוי גישה רציני. יש כאלה שיגידו שזה סוג של סירוס, אבל אני מסתכלת על זה כסתם כיף. הביט הוא לחלוטין גרובי, המון המון חצוצרות וכלי נשיפה, הגיטרה הרבה יותר פאנקית מאשר עצבנית, הכל פה לחלוטין איזי וגרובי ורקיד. Fun fun fun!.

עוד כיף - Apply Some Pressure, God put a Smile upon your face, Valerie, Amy.

Mark Ronson feat. Lily Allen - Oh my God קליפ מטופש. שיר גדול.

Mark Ronson feat. Daniel Merriweather - Stop Me מה זה השם הזה מריווט'ר?!

Mark Ronson feat. Phantom Planet - Just גרררררובי.

עוד דברים בהמשך, אני מניחה. יש לי הרבה מה לעשות היום. (שבו לי על הראש!).

שבת גרובית ורקידה, נועם.

עריכה: אההההה כן אני לא מאמינה ששכחתי!

אתמול בערב קיבלתי SMS מעמרי, ומשם זה התגלגל לצווחות פאנגרל מטורפות בכל הבית.

ג'ירפות - מונוגמיה

אני לא הולכת לחפור לכם עליהם שוב.

אני רק אגיד לכם שזו אולי הבכורה של גרסת האולפן, אבל כשהם ניגנו את השיר הזה בפעם הראשונה זה היה בהופעה בבארבי ב7.12.07,

שאני נוכחתי (ואף כיכבתי, ראו פוסט קודם ב9.2) בה. להוכחה - יש לי אפילו קליפ של השיר הזה. (אבל הוא שוקל 200 מגה בייט).

שיר גרובי לאללה וקליט בצורה מטורפת. רק מהפעם היחידה שראיתי אותו בהופעה הוא נדבק לי לשבועות שלמים. (יעידו איריס ועוד אנשים מליאובק).

לחלוטין מגרה את התאבון לקראת האלבום החדש. (אני לא יכולה לחכות!!*^&!%^#^&11).

לכם רק נשאר לצווח מונומונומונומונוגמיה בכל רחבי העיר שלכם עכשיו. (זה מה שאני עושה כרגע.)