[צומי]
כל כך הרבה זמן שמעתי את המשפט הזה.
בפעמיים שזה קרה לי (פעם אחת בעצם, כי כיתה ו' לא נחשבת במיוחד), חשבתי שזה זה, "האחת" המדוברת הגיעה, ואז כמובן התאכזבתי וגיליתי שלא.
כל היום הייתי עסוק בלהתבכיין על למה אף אחד לא אוהבת אותי (מזל שלא הכרתי את אשחר אז, בטח הייתי מקבל תגובת "כי אתה מכוער!!!11"), ובאיזשהו שלב פשוט החלטתי לרדת מזה, ואיך אומרים... "לתת לה לבוא לבד".
עבר הרבה זמן, היו שלבים שחשבתי שהיא לא תבוא.
והנה, בתחילת השנה, ילדה חביבה בשם יעל הגיבה לי בבלוג, בטענה שהיא מהשכבה שלי, ולומדת איתי בשיעור מתמטיקה.
היא ידעה איך אני נראה, אבל אני לא ידעתי מי היא. לאחר התכתבות של כמה זמן בתגובות, היא אמרה שהיא תגיד לי שלום בשיעור, ואכן כך - בשיעור מתמטיקה ניגשה אליי ילדה חביבה ומתולתלת, ואמרה "היי, אני יעל, מהבלוג" ועניתי לה "שלום".
כך התנהלה השיחה הראשונה שלנו. מאז התחלנו לדבר קצת במסנג'ר, והחלטנו שצריך לעשות שיחה ש"תשבור את שיא ה5 מילים". אז נפגשנו באיזו הפסקה, או שזה היה שיעור, אני לא ממש זוכר, ודיברנו, וצחקנו יחד.
ומאז הקשר הלך והתהדק, התקרבנו, ובעצם הפכנו בסופו של דבר לידידים הכי-הכי. בכל שנייה שיכולנו אנחנו דיברנו, אם בבדיחות פרטיות וצחוקים ואם ברצינות יותר.
ובאיזשהו שלב פשוט הבנתי שאני מרגיש כלפיה משהו. לא עשיתי עם זה כלום, כי כל כך נהניתי מהקשר איתה.
בכל פגישה זה רק הלך והתגבר, ולפני כשבוע החלטתי לאזור אומץ ולהגיד לה. אז הלכנו יחד לסרט, כרגיל צחקנו ופטפטנו, ובסופו של דבר אמרתי לה.
היא הייתה קצת בשוק, אבל בסופו של דבר, אחרי שבוע של מחשבות והתלבטויות מצדה, הגיעה ההחלטה - אנחנו יחד.
התאריך: 25.3.
(שהוא גם חצי שנה אחרי ההופעה של פול, והיום הולדת של אפרת. יופידו.)
מזמן לא הרגשתי מאושר כמו שאני עכשיו. ואני מאוד אוהב אותה. אם היא גם אוהבת אותי? תשפטו בעצמכם.
אני אוהב אותך, וכל העולם יכול ללכת להזדיין עם מה שהוא חושב על זה! (:
[\צומי]
כפי שאתם רואים אני פה. בטח חשבתם לעצמכם שכבר נטשתי את הבלוג, או שמתתי בתאונת דרכים טראגית והוחלפתי על ידי בן אדם שלא יודע קרוא וכתוב, או שנאכלתי למוות על-ידי טורפה חולדת אכזרית!
אז לא, הנני כאן, מוכן ומזומן, ואפשר גם אשראי אם אין לכם כרגע. הסיבה היחידה שנטשתי היא שכרגיל, *כולם אומרים בפה אחד* אין לי זמן!
אך חופש פסח מתקרב, ועם החופש בא הזמן, מה שאומר שבחופש הקרוב יחזרו כל הפינות שאהבתם, התרגשתם, בכיתם וקינחתם איתם את האף -
עלילותיו המופלאות ושופעות הפינצטות של איתי הומלס במאה ה-21, איתי הורג את האחים ג'ונאס, פינת ויקיפדיה, ועוד רבים וטובים!
וחוץ מזה...
- אני חולה, ככל הנראה צינון. משהו כמו חודש שאני משתעל בלי הפסקה, רק שעכשיו הגרון הרבה יותר כואב, אני מאוד מנוזל, ויש כל הזמן בחילות. אבל משום מה ההורים שלי פחות ותרנים מבדרך-כלל ככה שאני הולך לבית הספר.
- אחינועם, המורה הכל כך אהובה שלנו בספרות (*הולך להקיא בצד וחוזר*) הביאה לנו עבודה, לעשות איזה עבודה יצירתית על שיר כלשהו. השיר היה חייב להיות בעברית. עדי, ידידתי הטובה מהכיתה המקבילה, עשתה עבודה על שיר בעברית, שמי שכתב אותה היה ערבי. כששאלה עדי שלנו את אחינועם האם זה בסדר לעשות על אותו שיר, ענתה לה המפלצת האימתנית שהיא לא מוכנה לקבל את העבודה, בגלל שהכותב הוא ערבי. כששאלה עדי את אותו יצור נתעב אם זה על רקע גזעני, היא ענתה "כן, זה על רקע גזעני". מורות כאלה צריך להשמיד.
- בפסח הולך להיות לי בית ריק במשך 4 ימים, ויש לי הרבה תוכניות לארבעה ימים האלה. *גבותגבות*
וזהו, אני מניח.
לסיום, הציור הבא הוא הציור שאגיש (יחד עם הסבר כמובן) בתור העבודה בספרות. בחרתי בשיר המקסים "אדם בתוך עצמו" של שלום חנוך.
להת', לעת עתה.
איתי.
שלשם שינוי עשה פוסט קצת רציני יותר. חלקו, לפחות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
"
"