חייה של נערה.

הרכנתי את ראשי באכזבה, שדור לא שם לב אליי, נזכרת שעדיין יש לי חבר.

גם אם הוא רחוק, גם אם אני לא רואה אותו מימי יום ביומו; יש לי חבר. ועוד לא נפרדנו.

התיישבתי במקומי, מפטפטת מעט עם יערה.

בהמשך היום שיחקנו משחקי גיבוש, החלפנו מספרי טלפון ואייסיקיו, והרגשתי כאילו המעבר הגדול שבין הקיבוץ לעיר, עשה לי רק טוב. נפרדתי מהבנות, מחבקת את כולם, שמחה על היותי בכיתה זו.

התכוננתי ללכת מהיציאה של שער בית-הספר, היישר לביתי, אבל הרגשתי נגיעה בכתפי.

 "הממ ניצן? אני יכול לדבר איתך דקה?" שמעתי קול כברי והסתובבתי, בתקווה שזה דור.

אבל לא, זה היה יונתן ילד מכיתתי החדשה.. -"המ כן, על מה אתה רוצה לדבר איתי?" שאלתי והתיישבנו על הספסל שליד גינת השעשועים.

"זה בנוגע אלייך," אמר יונתן וסומק עלה על פניו, "ו.. הממ אל דור."

======

בדיוק באותה שעה, בסוף אותו רחוב של גינת השעשועים, התהלכה לה מיטל שוורץ, מורה חדשה בבית ספרה של ניצן.

"מיטלי, אני מאוד מעריכה מה שאת עושה, אך אני לא חושבת שמשכורת של מורה תוכל לממן את הכסף..." לחשה אמה של מיטל, נעמי.

נעמי שכבה על מיטת עץ, שמלבד המיטה ועוד כסא מתנדנד שעליו הונחה כוס מים, לא היה כלום.

מיטל הזיזה את כוס המים, התיישבה על הכסא והתייפחה. -"אמא, אנחנו חייבים להשיג את הכסף בכל מחיר! אני לא אתן שתלכי!"

"מיטל," לחשה נעמי וניכר היה שהתאמצה. "אם אני צריכה ללכת, אז אני אלך. אני מאוד מעריכה את מאמצך להשיג את הסכום הדרוש, אך לא ניראה לי שזה יעזור.." אמרה לבסוף בקושי, ולפתע השתתקה.

מיטל פחדה מן התשובה של מה שקרה לאמה, אך למשמע נשימותה העמוקות והקצובות של נעמי, נרגעה, ויצאה מן הבית, בניסיון להשיג עוד כסף.

======

"מה עם דור?" שאלתי, והרגשתי איך ליבי פועם בהתרגשות. -"הוא..אמר לי להגיד לך.. ש.. תקראי את זה פשוט, ותביני."

אמר יונתן ותחב לידי פתק, שנכתב בכתב יד מרושל במקצת.

התחלתי לקרוא.

'ניצן.

קודם כל, ברוכה הבאה אלינו.

דבר שני, אני.. אני ראיתי שאת די הסתכלת עליי, ואיך לומר, לא שמתי לב אלייך...

אז אני מצטער... ואני מרוב שמחה ש א ת דווקא את מסתכלת עליי, לא ממש החזרתי לך מבט.

אשמח אם.. תתני לי צ'אנס.. ו.. ניהיה חברים.

דור.'

"מה את אומרת?" שאל. " אני אומרת ש.. אני רוצה קודם לדבר עם דור." עניתי לו.

-"הוא לא יכול לדבר עכשיו,": אמר במהירות, "הוא נסע לרופא שיניים, וגם לאחותו יש הופעה בחוג לבלט שלה, והוא.. הממ לא יכול."

-"טוב.." עניתי לו אחרי שתיקה ממושכת, והרגשתי שמשהו כאן לא ממש בסדר. "אני ידבר איתך יותר מאוחר." חייכתי בכדי שלא יחשוד, וחזרתי לביתי.

פתחתי את דלת הבית, נכנסת לחדרי, ו.. הוא היה שם.